צפניה 2:1 אספו עצמכם כן נאספו גוי לא רצוי; 2:2 לפני הגזרה הוציאו בטרם יעבור היום כמוץ לפנים כעס עז של יהוה בא עליך לפני יום יהוה כעס בא עליך. 2:3 בקשו את יהוה כל עניו הארץ אשר עשו את שלו פְּסַק דִין; בקש צדק, בקש ענוה: אולי תסתתר ביום כעס יהוה. 2:4 כי עזה תעזוב ואשקלון שממה יסעו צא מאשדוד בצהריים, ועקרון ישרש. 2:5 אוי לי יושבי חוף הים, גוי הים צ\'רטיטים! דבר ה' נגדך; הו כנען, ארץ את הפלשתים אף אשמדך, כי לא יהיה תוֹשָׁב. 2:6 וחוף הים יהיה למגורים ולבקתות לרועים ו קיפולים עבור עדרים. 2:7 וַיְהִי הַגּוֹף לְשֵׁרִית בֵּית יְהוּדָה; הם יהיו להאכיל על זה: בבתי אשקלון ישכבו ב ערב: כי יפקד אותם יהוה אלוהיהם, וישב מהם גָלוּת. 2:8 שמעתי את חרפת מואב ואת קללות בני עַמּוֹן, אֲשֶׁר חַרְפוּ אֶת עַמִּי, וְגָדְלוּ נגד הגבול שלהם. 2:9 על כן חי אני נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל אמנם מואב יהיה כסדום ובני עמון כעמורה גידול סרפדים ובורות מלח ושממה תמידית : ה שארית עמי ישלל אותם ואת שארית עמי יחזיק אותם. 2:10 זה יהיה להם לגאוה כי הם חרפו ו גדלו על עם ה\' צבאות. 2:11 יְהוָה יִהְיֶה לָהֶם נוֹרָא כִּי רָעָב כָּל אֱלֹהֵי כדור הארץ; וישתחוו לו אנשים, איש ממקומו, כולם האיים של הגויים. 2:12 גם אתם אתיופים, בחרבי תהרגו אתם. 2:13 וישלח את ידו על הצפון וישמיד את אשור; וַיַּעֲשֶׂה אֶת נִנְוָה שְׁמָמָה, וַיַּבָּשׁ כְּמִדְבָּר. 2:14 וישכבו עדרים בתוכה, כל בהמת הים גוים: גם הקורמורן וגם המריר ילונו למעלה משקופים של זה; ישמר קולם בחלונות; שממה תעשה תהיה במפתן: כי יגלה את עבודת הארזים. 2:15 זו היא העיר השמחה אשר ישבה בחוסר זהירות, אשר נאמר בה לב, אני, ואין איש מלבדי: איך היא הפכה א שממה, מקום לבהמות לשכב בו! כל אחד שעובר על פניו היא תשרק, ותכשכש בידו.