צפניה
2:1 אספו עצמכם כן נאספו גוי לא רצוי;
2:2 לפני הגזרה הוציאו בטרם יעבור היום כמוץ לפנים
כעס עז של יהוה בא עליך לפני יום יהוה
כעס בא עליך.
2:3 בקשו את יהוה כל עניו הארץ אשר עשו את שלו
פְּסַק דִין; בקש צדק, בקש ענוה: אולי תסתתר
ביום כעס יהוה.
2:4 כי עזה תעזוב ואשקלון שממה יסעו
צא מאשדוד בצהריים, ועקרון ישרש.
2:5 אוי לי יושבי חוף הים, גוי הים
צ\'רטיטים! דבר ה' נגדך; הו כנען, ארץ
את הפלשתים אף אשמדך, כי לא יהיה
תוֹשָׁב.
2:6 וחוף הים יהיה למגורים ולבקתות לרועים ו
קיפולים עבור עדרים.
2:7 וַיְהִי הַגּוֹף לְשֵׁרִית בֵּית יְהוּדָה; הם יהיו
להאכיל על זה: בבתי אשקלון ישכבו ב
ערב: כי יפקד אותם יהוה אלוהיהם, וישב מהם
גָלוּת.
2:8 שמעתי את חרפת מואב ואת קללות בני
עַמּוֹן, אֲשֶׁר חַרְפוּ אֶת עַמִּי, וְגָדְלוּ
נגד הגבול שלהם.
2:9 על כן חי אני נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל אמנם
מואב יהיה כסדום ובני עמון כעמורה
גידול סרפדים ובורות מלח ושממה תמידית : ה
שארית עמי ישלל אותם ואת שארית עמי
יחזיק אותם.
2:10 זה יהיה להם לגאוה כי הם חרפו ו
גדלו על עם ה\' צבאות.
2:11 יְהוָה יִהְיֶה לָהֶם נוֹרָא כִּי רָעָב כָּל אֱלֹהֵי
כדור הארץ; וישתחוו לו אנשים, איש ממקומו, כולם
האיים של הגויים.
2:12 גם אתם אתיופים, בחרבי תהרגו אתם.
2:13 וישלח את ידו על הצפון וישמיד את אשור;
וַיַּעֲשֶׂה אֶת נִנְוָה שְׁמָמָה, וַיַּבָּשׁ כְּמִדְבָּר.
2:14 וישכבו עדרים בתוכה, כל בהמת הים
גוים: גם הקורמורן וגם המריר ילונו למעלה
משקופים של זה; ישמר קולם בחלונות; שממה תעשה
תהיה במפתן: כי יגלה את עבודת הארזים.
2:15 זו היא העיר השמחה אשר ישבה בחוסר זהירות, אשר נאמר בה
לב, אני, ואין איש מלבדי: איך היא הפכה א
שממה, מקום לבהמות לשכב בו! כל אחד שעובר על פניו
היא תשרק, ותכשכש בידו.