זכריה 13:1 ביום ההוא תהיה מעיין פתוח לבית דוד ו לתושבי ירושלים על חטא ועל טומאה. 13:2 והיה ביום ההוא נאום יהוה צבאות אני יכרת את שמות האלילים מן הארץ, והם לא יעשו יזכרו עוד: וכן אעשה לנביאים ולטמאים רוח לעבור מן הארץ. 13:3 ויהי כאשר עוד יתנבא איש, אז שלו אָמְרוּ אֵלָיו אֲבִי וְאִמּוֹ הוֹלִידָה אוֹתוֹ, לֹא תִתְעַר לחיות; כי אתה מדבר שקר בשם ה\': ואביו ו אמו הולידה אותו תדחוף אותו כשהוא מתנבא. 13:4 ויהי ביום ההוא ויהיו הנביאים יביש איש את חזונו, כאשר הוא נבא; גם לא הם לובשים בגד גס כדי להונות: יג:ה וַיֹּאמֶר, לֹא נְבִיא, אֲנִי, אֲבָל; כי האדם לימד אותי לשמור על בקר מנעוריי. 13:6 ויאמר אליו אחד מה הפצעים האלה בידיך? לאחר מכן יענה, אלה אשר נפצעתי בהם בביתי חברים. 13:7 התעורר חרב נגד הרועה שלי ונגד האיש שלי חבר, נאום יהוה צבאות: הכה את הרועה, והכבשים תתפזר: ואפנה את ידי על הקטנים. 13:8 ויהי בכל הארץ נאום יהוה שניים חלקים בו יכרתו וימותו; אבל השלישי יישאר בו. 13:9 והבאתי את-השלישי על-האש וזיקק אותם כַּכֶּסֶף מְזֹהֵק וְיִשְׁתַּדְּלוּ אוֹתָם כַּזָּהָב נִסְתָּה: יַעֲשׂוּ קרא בשמי ואשמע אותם: אני אומר, זה עמי: ו יאמרו, יהוה אלהי.