זכריה
13:1 ביום ההוא תהיה מעיין פתוח לבית דוד ו
לתושבי ירושלים על חטא ועל טומאה.
13:2 והיה ביום ההוא נאום יהוה צבאות אני
יכרת את שמות האלילים מן הארץ, והם לא יעשו
יזכרו עוד: וכן אעשה לנביאים ולטמאים
רוח לעבור מן הארץ.
13:3 ויהי כאשר עוד יתנבא איש, אז שלו
אָמְרוּ אֵלָיו אֲבִי וְאִמּוֹ הוֹלִידָה אוֹתוֹ, לֹא תִתְעַר
לחיות; כי אתה מדבר שקר בשם ה\': ואביו ו
אמו הולידה אותו תדחוף אותו כשהוא מתנבא.
13:4 ויהי ביום ההוא ויהיו הנביאים
יביש איש את חזונו, כאשר הוא נבא; גם לא
הם לובשים בגד גס כדי להונות:
יג:ה וַיֹּאמֶר, לֹא נְבִיא, אֲנִי, אֲבָל; כי האדם לימד אותי
לשמור על בקר מנעוריי.
13:6 ויאמר אליו אחד מה הפצעים האלה בידיך? לאחר מכן
יענה, אלה אשר נפצעתי בהם בביתי
חברים.
13:7 התעורר חרב נגד הרועה שלי ונגד האיש שלי
חבר, נאום יהוה צבאות: הכה את הרועה, והכבשים
תתפזר: ואפנה את ידי על הקטנים.
13:8 ויהי בכל הארץ נאום יהוה שניים
חלקים בו יכרתו וימותו; אבל השלישי יישאר
בו.
13:9 והבאתי את-השלישי על-האש וזיקק אותם
כַּכֶּסֶף מְזֹהֵק וְיִשְׁתַּדְּלוּ אוֹתָם כַּזָּהָב נִסְתָּה: יַעֲשׂוּ
קרא בשמי ואשמע אותם: אני אומר, זה עמי: ו
יאמרו, יהוה אלהי.