זכריה
11:1 פתח את דלתותיך הלבנון למען תאכל האש את ארזיך.
יא:ב יללה, עץ אשוח; כי נפל הארז; כי גבורים מקולקלים:
ילל, אלוני הבשן; כי ירד יער הבציר.
יא:ג יש קול יללת הרועים; כי תהילתם היא
מפונק: קול שאגת אריות צעירים; על גאוות ירדן
מפונק.
11:4 כה אמר יהוה אלהי; להאכיל את צאן השחיטה;
11:5 אשר בעליו הרגו אותם, ואינם אשמים: והם
המוכרים אותם אומרים ברוך ה\'; כי אני עשיר : ושלהם
רועים לא מרחמים עליהם.
11:6 כי לא ארחם עוד על יושבי הארץ נאום יהוה.
אֲבָל הִנֵּה אֶתֵּן אֶת-הָאֲנָשִׁים אִישׁ בְּיַד-רֵעוֹ, וְהִנֵּה
ביד מלכו: ויכו את הארץ וממנה
ידם לא אציל אותם.
11:7 וארעי את צאן השחיטה, אתה עני הצאן.
ולקחתי לי שתי מטות; לזה קראתי יופי, ולשני אני
שנקרא להקות; והאכלתי את הצאן.
11:8 גם שלשה רועים כרתתי בחודש אחד; ונשמתי תיעבה אותם,
וגם נפשם תיעבה אותי.
11:9 ואמרתי לא אאכל אתכם כי ימות ימות ימות; וזה
שֶׁהוּא לִכְתֹּת, יִכָּתֵר; ולתת לשאר לאכול כל אחד
בשרו של אחר.
11:10 ולקחתי את המטה שלי את היופי וחתכתי אותו כדי לשבור
בריתי אשר כרתי עם כל העם.
11:11 ונשבר ביום ההוא, וכך עניי הצאן הממתינים
עלי ידע כי דבר ה\' הוא.
11:12 ואמרתי אליהם אם תחשבו טוב, תנו לי את מחירי; ואם לא,
לְהַבלִיג. אז הם שקלו במחיר שלי שלושים חתיכות כסף.
11:13 ויאמר יהוה אלי השלך אל הקדר מחיר טוב
הייתי מוקיר מהם. ולקחתי את שלושים כסף, ו
השליכו אותם לקדר בבית יהוה.
11:14 ואז חתכתי את המטה האחר שלי, אפילו רצועות, כדי שאשבור את
אחווה בין יהודה וישראל.
11:15 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קַח אֵלֶיךָ עוֹד אֶת-הַכָּלִים
רועה שוטה.
11:16 כי הנה, אקים רועה בארץ אשר לא יבקר
הנכרתים לא יחפשו את הנער ולא ירפאו
שנשבר ואל יאכל את העומד: אבל את זה יאכל
בשר השומן, וקורעים את ציפורניהם לחתיכות.
11:17 אוי לרועה האליל העוזב את הצאן! החרב תהיה על
זרועו ועל עינו הימנית: זרועו טהורה יבשה, ו
עינו הימנית תחשך כליל.