זכריה
7:1 ויהי בשנה הרביעית למלך דריוש דבר
בא יהוה אל זכריה ביום הרביעי לחודש התשיעי
ב-Chisleu;
7:2 כאשר שלחו אל בית האלוהים שרעזר ואת רגמלך ו
אנשיהם להתפלל לפני ה\'
7:3 ולדבר אל הכהנים אשר בבית יהוה
צבאות ואל הנביאים לאמר: האם אבכה בחודש החמישי.
להפריד את עצמי, כפי שעשיתי כל כך הרבה שנים?
7:4 ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר:
7:5 דבר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר מתי
צמתם והתאבלתם בחודש החמישי והשביעי, השבעים האלה
שנים, בכלל צמתם לי, גם לי?
7:6 וכאשר אכלתם וכאשר שתתם לא אכלתם
עצמכם, ושתו לעצמכם?
7:7 לא תשמעו את-הדברים אשר קרא יהוה בראשונים
נביאים, כאשר ירושלים הייתה מיושבת ובשגשוג, והערים
ממנה מסביב, כאשר ישבו אנשים בדרום ובמישור?
7:8 ויהי דבר ה\' אל זכריה לאמר.
7:9 כה דבר יהוה צבאות לאמר עשה משפט אמת והראה.
רחמים וחמלות איש אל אחיו:
7:10 ואל תעשק את האלמנה ואת היתום את הזר ואת האף
עני; וְלֹא יִהְיֶה לְאִישׁ מִכֶּם אֶת רְעוּת עַל אֶחָיו בַּעֲלֵיכֶם
לֵב.
7:11 אך סרבו לשמוע, ומשכו את הכתף ועצרו
אוזניהם, שלא ישמעו.
7:12 כן עשו את לבם כאבן נחרצות לבל ישמעו
התורה והדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו
על ידי הנביאים הראשונים: על כן בא זעם גדול מאת יהוה
מארחים.
7:13 על כן התרחש כי צעק ולא ישמעו;
וַיִּקְעוּ, וְלֹא שָׁמַעְתִּי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.
7:14 אבל פיזרתי אותם במערבולת בין כל הגויים אשר הם
לא ידע. וְכָךְ הָיְתָה הָאָרֶץ שְׁמוּמָה אַחֲרֵיהֶם, שֶׁלֹּא עָבַר אִישׁ
דרך ולא חזרו: כי השמימו את הארץ הנעימה.