זכריה 1:1 בחודש השמיני, בשנה השנייה לדריוש, באה דבר ה\' יהוה לזכריה בן ברכיהו בן עידו הנביא. פִּתגָם, 1:2 כעס יהוה על אבותיכם. א,ג על כן אמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות; פנה אתם אל אותי, נאום יהוה צבאות, ואשוב אליכם, נאום יהוה של מארחים. 1:4 אל תהיו כאבותיכם אשר קראו אליהם הנביאים הקודמים. לאמר, כה אמר יהוה צבאות; פנה עכשיו מדרכיך הרעות, וממעשיכם הרעים, אבל לא שמעו ולא שמעו אלי. אָמַר יְהוָה. 1:5 אבותיכם היכן הם? והנביאים, האם הם חיים לנצח? 1:6 אבל דברי וחוקותי אשר צויתי את עבדי נביאים, האם לא אחזו באבותיכם? והם חזרו ו אמר, כשם שחשב יהוה צבאות לעשות לנו, לפי שלנו דרכיך, וכמעשינו, כך עשה עמנו. 1:7 בארבעה ועשרים לחודש האחד עשר שהוא ה חודש סבט, בשנה השנייה לדריוש, בא דבר יהוה לזכריה בן ברכיה בן עידו הנביא פִּתגָם, 1:8 ראיתי בלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין עצי ההדס שהיו בקרקעית; ומאחוריו היו שם סוסים אדומים, מנומרים ולבנים. 1:9 ואמרתי אדוני מה אלה? והמלאך שדיבר איתו אָמַרְתִּי אֵלַי, אֲדַרְתִּי לָךְ, אֵלֶּה. 1:10 ויען האיש העומד בין עצי ההדס ויאמר אלה הֵם אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה לַהֲלֹךְ בָּאָרֶץ. 1:11 ויענו את מלאך יהוה העומד בתוך ההדס עצים, ויאמר, הלכנו והלכנו בארץ, ו. הִנֵּה כָּל-הָאָרֶץ יוֹשֵׁבָה וּשְׁבָחָה. 1:12 ויען מלאך יהוה ויאמר יהוה צבאות עד מתי לא תרחם על ירושלים ועל ערי יהודה אֲשֶׁר עָשַׂתְתָּ עָלָיו שְׁבָעִים וְעֶשֶׂר שָׁנָה הָאֵלֶּה. 1:13 וַיַּעַן יְהוָה אֶת-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר עִמִּי בִּדְבָרִים טוֹבִים וְ מילים נוחות. 1:14 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלַי: קְרָא אַתָּה לֵאמֹר כָּךְ. אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; אני מקנא לירושלים ולציון עם א קנאה גדולה. 1:15 ואני מרוצה מאוד מהגויים הנינוחים כי אני. היה אבל קצת לא מרוצה, והם עזרו להעביר את הייסורים. 1:16 על כן כה אמר יהוה; החזרתי לירושלים ברחמים: יבנה בו ביתי, נאום יהוה צבאות, וקו יבנה להימתח על ירושלים. 1:17 קרא עוד לאמר כה אמר יהוה צבאות; הערים שלי דרך עוד יתפשט שגשוג לחוץ לארץ; וְעוֹד יְנַחֵם יְהוָה ציון, ועוד יבחר בירושלים. 1:18 ואז נשאתי את עיני וראיתי והנה ארבע קרניים. 1:19 ואמרתי למלאך הדובר איתי מה אלה? והוא ענה לי, אלו הקרניים אשר פיזרו את יהודה, את ישראל ואת ירושלים. 1:20 ויראה לי יהוה ארבעה נגרים. 1:21 ואז אמרתי: מה באים אלה לעשות? וַיֹּאמֶר לֵאמֹר, אֵלֶּה הֵם קרניים אשר פיזרו את יהודה, שלא נשא איש את ראשו: אבל אלה באו להרוס אותם, לגרש את קרני הגויים. אשר הרימו את קרנם על ארץ יהודה לפזרה.