זכריה
1:1 בחודש השמיני, בשנה השנייה לדריוש, באה דבר ה\'
יהוה לזכריה בן ברכיהו בן עידו הנביא.
פִּתגָם,
1:2 כעס יהוה על אבותיכם.
א,ג על כן אמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות; פנה אתם אל
אותי, נאום יהוה צבאות, ואשוב אליכם, נאום יהוה של
מארחים.
1:4 אל תהיו כאבותיכם אשר קראו אליהם הנביאים הקודמים.
לאמר, כה אמר יהוה צבאות; פנה עכשיו מדרכיך הרעות,
וממעשיכם הרעים, אבל לא שמעו ולא שמעו אלי.
אָמַר יְהוָה.
1:5 אבותיכם היכן הם? והנביאים, האם הם חיים לנצח?
1:6 אבל דברי וחוקותי אשר צויתי את עבדי
נביאים, האם לא אחזו באבותיכם? והם חזרו ו
אמר, כשם שחשב יהוה צבאות לעשות לנו, לפי שלנו
דרכיך, וכמעשינו, כך עשה עמנו.
1:7 בארבעה ועשרים לחודש האחד עשר שהוא ה
חודש סבט, בשנה השנייה לדריוש, בא דבר יהוה
לזכריה בן ברכיה בן עידו הנביא
פִּתגָם,
1:8 ראיתי בלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד
בין עצי ההדס שהיו בקרקעית; ומאחוריו היו
שם סוסים אדומים, מנומרים ולבנים.
1:9 ואמרתי אדוני מה אלה? והמלאך שדיבר איתו
אָמַרְתִּי אֵלַי, אֲדַרְתִּי לָךְ, אֵלֶּה.
1:10 ויען האיש העומד בין עצי ההדס ויאמר אלה
הֵם אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה לַהֲלֹךְ בָּאָרֶץ.
1:11 ויענו את מלאך יהוה העומד בתוך ההדס
עצים, ויאמר, הלכנו והלכנו בארץ, ו.
הִנֵּה כָּל-הָאָרֶץ יוֹשֵׁבָה וּשְׁבָחָה.
1:12 ויען מלאך יהוה ויאמר יהוה צבאות עד מתי
לא תרחם על ירושלים ועל ערי יהודה
אֲשֶׁר עָשַׂתְתָּ עָלָיו שְׁבָעִים וְעֶשֶׂר שָׁנָה הָאֵלֶּה.
1:13 וַיַּעַן יְהוָה אֶת-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר עִמִּי בִּדְבָרִים טוֹבִים וְ
מילים נוחות.
1:14 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלַי: קְרָא אַתָּה לֵאמֹר כָּךְ.
אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; אני מקנא לירושלים ולציון עם א
קנאה גדולה.
1:15 ואני מרוצה מאוד מהגויים הנינוחים כי אני.
היה אבל קצת לא מרוצה, והם עזרו להעביר את הייסורים.
1:16 על כן כה אמר יהוה; החזרתי לירושלים ברחמים:
יבנה בו ביתי, נאום יהוה צבאות, וקו יבנה
להימתח על ירושלים.
1:17 קרא עוד לאמר כה אמר יהוה צבאות; הערים שלי דרך
עוד יתפשט שגשוג לחוץ לארץ; וְעוֹד יְנַחֵם יְהוָה
ציון, ועוד יבחר בירושלים.
1:18 ואז נשאתי את עיני וראיתי והנה ארבע קרניים.
1:19 ואמרתי למלאך הדובר איתי מה אלה? והוא
ענה לי, אלו הקרניים אשר פיזרו את יהודה, את ישראל ואת
ירושלים.
1:20 ויראה לי יהוה ארבעה נגרים.
1:21 ואז אמרתי: מה באים אלה לעשות? וַיֹּאמֶר לֵאמֹר, אֵלֶּה הֵם
קרניים אשר פיזרו את יהודה, שלא נשא איש את ראשו:
אבל אלה באו להרוס אותם, לגרש את קרני הגויים.
אשר הרימו את קרנם על ארץ יהודה לפזרה.