חכמת שלמה
יח,1 אף על פי כן, היה לקדושיך אור גדול מאוד, אשר קולו
לשמוע, ולא לראות את צורתם, כי גם הם לא סבלו
אותם דברים, הם ספרו אותם מאושרים.
יח,ב אך על כך לא פגעו בהם עתה, אשר נגרם להם עוול
לפני כן, הם הודו להם, וביקשו מהם סליחה על כך
היו אויבים.
יח,ג במקום אשר נתת להם עמוד אש בוער, שניהם להיות א
מדריך המסע הלא נודע, ושמש לא מזיקה לבדר אותם
בכבוד.
יח:4 כי היו ראויים להישלל מאור ולכלוא בחושך
אשר שמר על בניך, אשר על ידו אור התורה הבלתי מושחת
היה אמור להינתן לעולם.
18:5 וכאשר קבעו להרוג את תינוקות הקדושים ילד אחד
הושלך ונושע להוכיחם, נטלת את
רַב בְּנֵיהֶם, וְהַחֲרִידוּ אוֹתָם כָּל-לֹא בְּגָבוֹת
מים.
18:6 מאותו לילה אושרו אבותינו לפני כן, כי בוודאי יודעים
לאילו השבועות הם נתנו אמון, הם עשויים להיות לאחר מכן
שמחה טובה.
יח,ז, אז התקבלה מעמך גם ישועת צדיקים וגם
השמדת האויבים.
יח:8 כי בו הענשת את יריבינו בו עשית.
תפאר אותנו, אשר קראת.
יח,9 כי צדיקים בני טובים זבחו בסתר ועם
הסכמה אחת עשתה חוק קדוש, שהקדושים יהיו כשותפים בו
אותו טוב ורע, האבות שרים עכשיו את שירי ההלל.
18:10 אבל מהצד השני נשמעה קריאת רעה של האויבים,
ורעש עגום נישא לחו"ל לילדים שהיו
זעקה.
יח, יא, אדון והעבד נענשו באחת; וכמו כמו
המלך, כך סבל האדם הפשוט.
יח,יב, וַיִּהְיוּ לָהֶם כֻּלָּם, אֵין-ספור מתים, במין אחד;
גם החיים לא הספיקו לקבור אותם: כי ברגע אחד ה
הצאצא האציל מהם הושמד.
18:13 כי הואיל ולא יאמינו לשום דבר בגלל ה
קסמים; עם חורבן הבכורים, הם הודו
העם הזה להיות בני אלוהים.
18:14 כי בזמן שכל הדברים היו בשקט, והלילה ההוא היה ב
באמצע המסלול המהיר שלה,
18:15 דברך הכל יכול קפץ מן השמים מכסא מלכותך
איש מלחמה עז לתוך ארץ הרס,
יח,טז והביא את מצוותך הבלתי מזוינת כחרב חדה ועומד
מילא כל הדברים במוות; והוא נגע בשמים, אבל הוא עמד
על פני האדמה.
18:17 ואז פתאום הטרידו אותם חזיונות של חלומות נוראים, ואימתים
עלה עליהם בלא חיפשו.
18:18 ואחד נזרק לכאן ואחר שם, מת למחצה, הראה את הסיבה
מותו.
יח 18:19 כי החלומות שהטרידו אותם צפו זאת לבל יעשו
יאבדו, ואינם יודעים מדוע נפגעו.
18:20 כן, טעימת המוות נגעה גם לצדיקים, והיה א
חורבן ההמון במדבר: אבל החמה נמשכה
לא ארוך.
יח יח,21 כי אז מיהר האיש התמים ויצאו להגן עליהם;
והבאת מגן שירותו הראוי, אפילו תפילה, וה
פסול קטורת, העמיד את עצמו כנגד הכעס, וכך הביא
הפורענות עד קץ, הכריז שהוא עבדך.
יח 18:22 אז הוא גבר על המשחית, לא בכוח הגוף ולא בכוחו של
נשק, אבל עם מילה הכניע אותו שהעניש, בטענה לשבועות ו
בריתות שנכרתו עם האבות.
יח 18:23 כי כאשר נפלו המתים בערמות זה על זה
בעמידה ביניהם, הוא עצר את הכעס, ונפרד אל החיים.
18:24 כי בבגד הארוך היה כל העולם ובארבע שורות של
אבנים היה תהילת האבות חקורה, והוד מלכותך על
דיידם של ראשו.
18:25 לאלה נתן המשחית מקום ופחד מהם כי היה
מספיק שהם רק טעמו מהזעם.