טובית 14:1 אז טובית סיים להלל את אלוהים. 14:2 ובן שמונה וחמישים שנה היה כשאיבד את ראייתו, אשר הייתה החזיר לו לאחר שמונה שנים: ויתן נדבה וגדל יראת ה\' אלהים, והללו. 14:3 וכאשר היה זקן מאוד, קרא לבנו ולבני בנו. וַיֹּאמֶר לוֹ, בְּנִי, קַח אֶת-בָּנֶיךָ; כי הנה אני זקן ו אני מוכן לצאת מהחיים האלה. 14:4 עבור אל מדיא בני, כי אני מאמין בדברים אשר יונס ה נביא דיבר על נינוה, כי יפול; וזה עבור א עת שלום יהיה במדי; וכי ישקרו אחינו מפוזר בארץ מן הארץ הטובה ההיא : ותהיה ירושלים שממה, ובית האלוהים בו ישרף ויהיה שומם לזמן מה; 14:5 וכי שוב ירחם אלוהים עליהם וישוב אותם הארץ, שבה יבנו מקדש, אבל לא כמו הראשונים, עד שיתקיים זמן העידן ההוא; ואחר כך ישובו מכל מקומות שבי, ובנו את ירושלים לתפארת. וּבֵית הָאֱלֹהִים יִבָּנֶה בּוֹ לְעוֹלָם בִּתְפִלָּה בונה, כפי שדיברו עליו הנביאים. 14:6 וישבו כל הגויים ויראו את יהוה אלהים באמת ויקברו האלילים שלהם. 14:7 ויהללו כל העמים את יהוה ועמו יודו את אלהים. וְיַעֲלֶה יְהוָה אֶת עַמּוֹ; וכל אוהבי ה\' אלוהים באמת ובצדק ישמח, ירחם על אחינו. 14:8 ועתה בני צא מנינוה כי הדברים אשר ודאי יתקיים הנביא יונאס. יד 14:9 ושמור את התורה ואת המצוות ורחום וְצַדִּיק, שֶׁיֵּטִיב לְךָ. 14:10 וקברו אותי הגון ואת אמך עמי; אבל אל תתמהמה עוד נינוה. זכור, בני, איך אמן טיפל באחיכארוס שהביא אותו למעלה, איך מתוך האור הביא אותו לחושך, ואיך הוא גמל אותו שוב: בכל זאת אחיכרוס ניצל, אבל לשני היה שכרו: עבור הוא ירד לחושך. מנשה נתן נדבה, ונמלט מהמלכודות עַל הַמָּוֶת אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ: וְאֶת-עַמָּן נִפְלֶה אֶת-הַמִּכְתָּה וְ נספה. 14:11 על כן עתה בני, ראה מה עושה צדקה ואיזו צדקה מספק. כשהוא אמר את הדברים האלה, הוא ויתר על רוח הרפאים מיטה, בת מאה ושמונה וחמישים שנה; והוא קבר אותו בכבוד. 14:12 וכאשר מתה אנה אמו, הוא קבר אותה עם אביו. אבל טוביאס נסע עם אשתו וילדיו לאקבטן לרגל שלו חמי, 14:13 שם הזקן בכבוד וקבר את אביו ואת אמו דין בכבוד, והוא ירש את רכושם ואת אביו של טובית. 14:14 וימות בעקבתן במדי, מאה שבע ועשרים. שנים. 14:15 אבל לפני מותו שמע על חורבן נינוה, שהיה נלקח על ידי נבוכודונוסור ואשורוש: ולפני מותו שמח מעל נינוה.