טובית
14:1 אז טובית סיים להלל את אלוהים.
14:2 ובן שמונה וחמישים שנה היה כשאיבד את ראייתו, אשר הייתה
החזיר לו לאחר שמונה שנים: ויתן נדבה וגדל
יראת ה\' אלהים, והללו.
14:3 וכאשר היה זקן מאוד, קרא לבנו ולבני בנו.
וַיֹּאמֶר לוֹ, בְּנִי, קַח אֶת-בָּנֶיךָ; כי הנה אני זקן ו
אני מוכן לצאת מהחיים האלה.
14:4 עבור אל מדיא בני, כי אני מאמין בדברים אשר יונס ה
נביא דיבר על נינוה, כי יפול; וזה עבור א
עת שלום יהיה במדי; וכי ישקרו אחינו
מפוזר בארץ מן הארץ הטובה ההיא : ותהיה ירושלים
שממה, ובית האלוהים בו ישרף ויהיה
שומם לזמן מה;
14:5 וכי שוב ירחם אלוהים עליהם וישוב אותם
הארץ, שבה יבנו מקדש, אבל לא כמו הראשונים,
עד שיתקיים זמן העידן ההוא; ואחר כך ישובו
מכל מקומות שבי, ובנו את ירושלים לתפארת.
וּבֵית הָאֱלֹהִים יִבָּנֶה בּוֹ לְעוֹלָם בִּתְפִלָּה
בונה, כפי שדיברו עליו הנביאים.
14:6 וישבו כל הגויים ויראו את יהוה אלהים באמת ויקברו
האלילים שלהם.
14:7 ויהללו כל העמים את יהוה ועמו יודו את אלהים.
וְיַעֲלֶה יְהוָה אֶת עַמּוֹ; וכל אוהבי ה\'
אלוהים באמת ובצדק ישמח, ירחם על אחינו.
14:8 ועתה בני צא מנינוה כי הדברים אשר
ודאי יתקיים הנביא יונאס.
יד 14:9 ושמור את התורה ואת המצוות ורחום
וְצַדִּיק, שֶׁיֵּטִיב לְךָ.
14:10 וקברו אותי הגון ואת אמך עמי; אבל אל תתמהמה עוד
נינוה. זכור, בני, איך אמן טיפל באחיכארוס שהביא אותו
למעלה, איך מתוך האור הביא אותו לחושך, ואיך הוא גמל
אותו שוב: בכל זאת אחיכרוס ניצל, אבל לשני היה שכרו: עבור
הוא ירד לחושך. מנשה נתן נדבה, ונמלט מהמלכודות
עַל הַמָּוֶת אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ: וְאֶת-עַמָּן נִפְלֶה אֶת-הַמִּכְתָּה וְ
נספה.
14:11 על כן עתה בני, ראה מה עושה צדקה ואיזו צדקה
מספק. כשהוא אמר את הדברים האלה, הוא ויתר על רוח הרפאים
מיטה, בת מאה ושמונה וחמישים שנה; והוא קבר אותו
בכבוד.
14:12 וכאשר מתה אנה אמו, הוא קבר אותה עם אביו. אבל
טוביאס נסע עם אשתו וילדיו לאקבטן לרגל שלו
חמי,
14:13 שם הזקן בכבוד וקבר את אביו ואת אמו
דין בכבוד, והוא ירש את רכושם ואת אביו
של טובית.
14:14 וימות בעקבתן במדי, מאה שבע ועשרים.
שנים.
14:15 אבל לפני מותו שמע על חורבן נינוה, שהיה
נלקח על ידי נבוכודונוסור ואשורוש: ולפני מותו שמח
מעל נינוה.