טובית
10:1 ועתה ספר טובית אביו בכל יום ומתי את ימי המסע
פג תוקף, והם לא באו,
10:2 אז אמרה טובית, האם הם עצורים? או מת גבאל, ואין
גבר לתת לו את הכסף?
10:3 לכן הוא הצטער מאוד.
10:4 וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִשְׁתּוֹ, בְּנִי מֵת, כִּי מְיַחֲזֵר; ו
היא התחילה ליילל אותו ואמרה,
10:5 עתה לא אכפת לי מכלום, בני, כי שחררתי אותך, אור של
העיניים שלי.
10:6 אֲשֶׁר אָמַר לוֹ טוֹבִית שְׁבִיךָ, אַל תִּטְפֹּר כִּי בְטוּחוֹ.
יט,ז וַתֹּאמֶר, שָׁבְךָ, ואל תטעה אותי; הבן שלי מת. ו
היא יצאה בכל יום בדרך אשר הלכו, ולא אכלה בשר
ביום, ולא חדלה לילות שלמים להתבכיין בנה טוביאס,
עד שחלפו ארבעה עשר ימי החתונה, אשר היה לרגל
נשבע שהוא צריך לבלות שם. אז אמר טוביאס לרגל, תן לי ללכת,
כי אבי ואמי אינם מסתכלים עוד לראות אותי.
10:8 וַיֹּאמֶר אֵלָיו חָמוֹן אֵלָיו הִתְהַלֵּךְ אִתִּי וְאֶשְׁלַח אֶל
אביך, ויגידו לו, מה הולך איתך.
10:9 וטוביאס אמר לא; אבל תן לי ללכת לאבי.
10:10 קם רגל ויתן לו לשרה אשתו ואת מחצית רכושו.
משרתים ובקר וכסף:
10:11 ויברך אותם ושלח אותם לאמר אלוהי השמים נתן
אתם מסע משגשג, ילדים שלי.
10:12 ויאמר לבתו כבד את אביך ואת חמך.
אשר עתה הוריך, למען אשמע עליך דיווח טוב. והוא
נישק אותה. עוד אמרה עדנה לטוביאס, אדון השמים ישיב אותך.
אחי היקר, ותן שאראה את ילדיך של בתי
שרה בטרם מותי, למען אשמח לפני ה\': הנה אני מתחייב
בתי אליך אמון מיוחד; היכן אל תפצחו בה
רשע.