טובית 7:1 ובבואם אל-עקבתן, באו אל בית רגל. ותפגוש אותם שרה, ואחרי שהצדיעו זה לזה, הביאה אותם לתוך הבית. 7:2 אמר רגל לעדנה אשתו מה דומה הבחור הזה לטובי בן הדוד שלי! 7:3 וישאל אותם רגל מאין אתם אחים? למי אמרו, אנחנו מבני נפתלים ששבויים בנינוה. 7:4 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵם יָדַעְכֶם אֶת טוֹבִית קָרְבֵנוּ? ויאמרו: אנחנו מכיר אותו. ואז אמר, האם הוא בריא? 7:5 ויאמרו גם הוא חי וגם בריא וטוביה אמר הוא זה אבא שלי. 7:6 קפץ ראגל ונשק לו ובכה. 7:7 ובירך אותו ויאמר לו בן ישר אתה אתה איש טוב. אבל כששמע שטוביט עיוור, הוא היה עצוב, ובכה. 7:8 וכן בכו עדנה אשתו ושרה בתו. יתר על כן הם אירח אותם בעליזות; ואחרי זה הרגו איל של ה עדר, הם מניחים בשר על השולחן. ואז אמר טוביאס לרפאל, אח עזריה, דבר על הדברים האלה שדיברת עליהם ב דרך, ותנו לעסק הזה להישלח. 7:9 וימסר את הדבר עם רגל ויאמר ראגל לטוביאס. אכול ושתה ושמח: 7:10 כי מן הראוי שנשאת את בתי: אף על פי כן אני יגיד לך את האמת. 7:11 נתתי את בתי לשבעה אנשים שמתו באותו לילה נכנסו אליה: אף על פי כן תשמחי. אבל טוביאס אמר, לא אוכל כאן כלום, עד שנסכים ונשבע איש לרעהו. 7:12 אמר רגואל אז קח אותה מעתה והלאה כדרך כי אתה בת דודה שלה, והיא שלך, והאל הרחום נותן לך הצלחה טובה בכל דבר. 7:13 ויקרא לבתו שרה ותבוא אל אביה והוא אחז בידה ויתן אותה לאשה לטוביאס לאמר הנה. קח אותה על פי תורת משה והובל אותה אל אביך. והוא ברך אותם; 7:14 ויקרא לעדה אשתו ויקח נייר וכתב מכשיר בריתות, וחתמו אותו. 7:15 ואז הם התחילו לאכול. 7:16 לאחר שקרא ראגל את עדנה לאשתו ויאמר לה אחות, תכיני חדר אחר, והביא אותה לשם. 7:17 אשר עשתה כדבריו הביאה אותה לשם. ותבכה ותקבל את דמעות בתה ותאמר אל שֶׁלָה, 7:18 תנחם טוב בתי; אדון השמים והארץ נותן לך שמחה על צערך הזה: תנחם טוב, בתי.