טובית
7:1 ובבואם אל-עקבתן, באו אל בית רגל.
ותפגוש אותם שרה, ואחרי שהצדיעו זה לזה, הביאה
אותם לתוך הבית.
7:2 אמר רגל לעדנה אשתו מה דומה הבחור הזה לטובי
בן הדוד שלי!
7:3 וישאל אותם רגל מאין אתם אחים? למי אמרו,
אנחנו מבני נפתלים ששבויים בנינוה.
7:4 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵם יָדַעְכֶם אֶת טוֹבִית קָרְבֵנוּ? ויאמרו: אנחנו
מכיר אותו. ואז אמר, האם הוא בריא?
7:5 ויאמרו גם הוא חי וגם בריא וטוביה אמר הוא
זה אבא שלי.
7:6 קפץ ראגל ונשק לו ובכה.
7:7 ובירך אותו ויאמר לו בן ישר אתה אתה
איש טוב. אבל כששמע שטוביט עיוור, הוא היה עצוב,
ובכה.
7:8 וכן בכו עדנה אשתו ושרה בתו. יתר על כן הם
אירח אותם בעליזות; ואחרי זה הרגו איל של ה
עדר, הם מניחים בשר על השולחן. ואז אמר טוביאס לרפאל,
אח עזריה, דבר על הדברים האלה שדיברת עליהם ב
דרך, ותנו לעסק הזה להישלח.
7:9 וימסר את הדבר עם רגל ויאמר ראגל לטוביאס.
אכול ושתה ושמח:
7:10 כי מן הראוי שנשאת את בתי: אף על פי כן אני
יגיד לך את האמת.
7:11 נתתי את בתי לשבעה אנשים שמתו באותו לילה
נכנסו אליה: אף על פי כן תשמחי. אבל טוביאס
אמר, לא אוכל כאן כלום, עד שנסכים ונשבע איש לרעהו.
7:12 אמר רגואל אז קח אותה מעתה והלאה כדרך כי
אתה בת דודה שלה, והיא שלך, והאל הרחום נותן לך
הצלחה טובה בכל דבר.
7:13 ויקרא לבתו שרה ותבוא אל אביה והוא
אחז בידה ויתן אותה לאשה לטוביאס לאמר הנה.
קח אותה על פי תורת משה והובל אותה אל אביך. והוא
ברך אותם;
7:14 ויקרא לעדה אשתו ויקח נייר וכתב מכשיר
בריתות, וחתמו אותו.
7:15 ואז הם התחילו לאכול.
7:16 לאחר שקרא ראגל את עדנה לאשתו ויאמר לה אחות, תכיני
חדר אחר, והביא אותה לשם.
7:17 אשר עשתה כדבריו הביאה אותה לשם.
ותבכה ותקבל את דמעות בתה ותאמר אל
שֶׁלָה,
7:18 תנחם טוב בתי; אדון השמים והארץ נותן לך
שמחה על צערך הזה: תנחם טוב, בתי.