טובית
2:1 עכשיו כשחזרתי הביתה, ואשתי אנה הושבה לי.
עם בני טוביאס, בחג השבועות, שהוא החג הקדוש
מתוך שבעת השבועות, הכינה לי ארוחת ערב טובה, שבה אני
התיישב לאכול.
2:2 וכאשר ראיתי שפע בשר, אמרתי לבני, לך והבא מה
עני כל אשר תמצא מאחינו, אשר זכור לו
אדוני; והנה אני מתעכב בשבילך.
2:3 אבל הוא חזר ואמר, אבא, אחד מעמנו נחנק, ו
מודח בשוק.
2:4 ואז לפני שטעמתי בשר כלשהו, התחלתי לעלות ולקחתי אותו
חדר עד שקיעת השמש.
2:5 ואז חזרתי ורחצתי ואכלתי את בשרי בכבדות.
2:6 זכרו את הנבואה ההיא של עמוס, כמו שאמר חגיכם יהיו
הפך לאבל, וכל שמחתך לקינה.
2:7 על כן בכיתי ואחרי שקיעת השמש הלכתי ועשיתי א
קברו, וקברו אותו.
2:8 אבל שכני לעגו לי ואמרו עוד לא ירא האיש הזה להיות.
הומת לענין זה: אשר ברח; ובכל זאת, הנה, הוא קובר את
מת שוב.
2:9 באותו הלילה גם חזרתי מן הקבורה וישנתי ליד החומה של
חצר שלי, מזוהמת ופניו נגלו:
2:10 ולא ידעתי כי דרורים היו בקיר ועיניי
פתוח, הדרורים השתתקו גללים חמים לתוך עיניי, והגיע לובן
בעיני: והלכתי אל הרופאים, אך הם לא עזרו לי:
יתר על כן אחיכארוס הזינה אותי עד שנכנסתי לאלימאיס.
2:11 ואשתי אנה אכן לקחה עבודות של נשים לעשות.
2:12 וכאשר שלחה אותם הביתה אל הבעלים, הם שילמו את שכרה
נתן לה גם מלבד ילד.
2:13 וכשהיה בביתי, והתחיל לבכות, אמרתי לה, מ
מאיפה הילד הזה זה לא גנוב? למסור אותו לבעלים; לזה
אסור לאכול כל דבר שנגנב.
2:14 אבל היא השיבה לי, זה ניתן במתנה יותר מהשכר.
ואמנם לא האמנתי לה אלא גזרתי עליה למסור לבעלים : ו
התביישתי בה. אבל היא ענתה לי, היכן נדבותיך ו
מעשיך הצדיקים? הנה אתה וכל מעשיך ידועים.