טובית 2:1 עכשיו כשחזרתי הביתה, ואשתי אנה הושבה לי. עם בני טוביאס, בחג השבועות, שהוא החג הקדוש מתוך שבעת השבועות, הכינה לי ארוחת ערב טובה, שבה אני התיישב לאכול. 2:2 וכאשר ראיתי שפע בשר, אמרתי לבני, לך והבא מה עני כל אשר תמצא מאחינו, אשר זכור לו אדוני; והנה אני מתעכב בשבילך. 2:3 אבל הוא חזר ואמר, אבא, אחד מעמנו נחנק, ו מודח בשוק. 2:4 ואז לפני שטעמתי בשר כלשהו, התחלתי לעלות ולקחתי אותו חדר עד שקיעת השמש. 2:5 ואז חזרתי ורחצתי ואכלתי את בשרי בכבדות. 2:6 זכרו את הנבואה ההיא של עמוס, כמו שאמר חגיכם יהיו הפך לאבל, וכל שמחתך לקינה. 2:7 על כן בכיתי ואחרי שקיעת השמש הלכתי ועשיתי א קברו, וקברו אותו. 2:8 אבל שכני לעגו לי ואמרו עוד לא ירא האיש הזה להיות. הומת לענין זה: אשר ברח; ובכל זאת, הנה, הוא קובר את מת שוב. 2:9 באותו הלילה גם חזרתי מן הקבורה וישנתי ליד החומה של חצר שלי, מזוהמת ופניו נגלו: 2:10 ולא ידעתי כי דרורים היו בקיר ועיניי פתוח, הדרורים השתתקו גללים חמים לתוך עיניי, והגיע לובן בעיני: והלכתי אל הרופאים, אך הם לא עזרו לי: יתר על כן אחיכארוס הזינה אותי עד שנכנסתי לאלימאיס. 2:11 ואשתי אנה אכן לקחה עבודות של נשים לעשות. 2:12 וכאשר שלחה אותם הביתה אל הבעלים, הם שילמו את שכרה נתן לה גם מלבד ילד. 2:13 וכשהיה בביתי, והתחיל לבכות, אמרתי לה, מ מאיפה הילד הזה זה לא גנוב? למסור אותו לבעלים; לזה אסור לאכול כל דבר שנגנב. 2:14 אבל היא השיבה לי, זה ניתן במתנה יותר מהשכר. ואמנם לא האמנתי לה אלא גזרתי עליה למסור לבעלים : ו התביישתי בה. אבל היא ענתה לי, היכן נדבותיך ו מעשיך הצדיקים? הנה אתה וכל מעשיך ידועים.