סירח
                                                         40:1 נברא צר גדול לכל אדם ועול כבד על האדמה
                                                                          בני אדם מיום יציאתם מרחם אמם עד
                                                                       היום שבו הם חוזרים לאם כל הדברים.
                                                                         40:2 דמיונם לבאות ויום המוות [צרה]
                                                                                              מחשבותיהם, ויראת לב;
                                                                         40:3 מיושב על כסא תפארת אל השפל בו
                                                                                                                אדמה ואפר;
                                                                                 40:4 מלביש ארגמן וכתר ללבושו.
                                                                                                                שמלת פשתן.
                                                            40:5 זעם וקנאה צרה ותסיסה פחד מוות וכעס ו
                                     ריב, ובשעת המנוחה על משכבו שנת הלילה שלו, אכן משתנים
                                                                                                                  הידע שלו.
                                         40:6 מעט או כלום היא מנוחתו, ואחר כך הוא בשנתו, כמו ב
                                                           יום של שמירה, מוטרד בחזון לבו, כאילו הוא
                                                                                                              נמלטו מקרב.
                                 40:7 כאשר הכל בטוח, הוא מתעורר, ומתפלא שהפחד לא היה כלום.
                                    40:8 [דברים כאלה קורים] לכל בשר, בין אדם ובין בהמה, וזהו
                                                                                                  פי שבעה על חוטאים.
                                                         40:9 מוות ושפיכות דמים ריב וחרב אסונות רעב
                                                                                                                 צרה, ונגע;
                                                           40:10 הדברים האלה נבראו לרשעים ולמענם באו
                                                                                                                         הצפה.
                                                                    40:11 כל אשר מן הארץ ישוב אל הארץ, וזה
                                                                                        אשר מן המים חוזר אל הים.
                                                       40:12 כל שוחד ועוול ימחק: אבל עסקאות אמיתיות
                                                                                                   להחזיק מעמד לנצח.
                                                                        40:13 חפצי העוול תייבש כנהר ותיעלם
                                                                                        ברעש, כמו רעם גדול בגשם.
                                                          40:14 בעודו פותח את ידו ישמח ויבואו פושעים
                                                                                                                  לשום דבר.
                                                           40:15 בני רשעים לא יביאו ענפים רבים אלא הם
                                                                                     כשורשים טמאים על סלע קשה.
                                           40:16 עשב העשב הצומח על כל מים וגדת נהר יגרמו למעלה
                                                                                                           לפני כל הדשא.
                                                     40:17 השפע הוא כגן פורה ביותר, והרחמים נמשכים
                                                                                                                         לנצח.
                                         40:18 לעמול ולהסתפק במה שיש לאדם הם חיים מתוקים: אבל
                                                                                מי שמוצא אוצר הוא מעל שניהם.
                                                        40:19 ילדים ובניין עיר ממשיכים שם אדם: אבל א
                                                                          אישה חסרת תמים נחשבת מעל שניהם.
                                        40:20 יין ומוסיק משמחים את הלב אבל אהבת החכמה מעליהם
                                                                                                                       שניהם.
                                40:21 המקטרת והמזמור עושים ניגון מתוק אבל לשון נעימה היא
                                                                                                                מעל שניהם.
                                   40:22 עינך חפצה בחסד וביופי, אך יותר משניהם התירס בעודו
                                                                                                                    זה ירוק.
                      40:23 חבר ובן לוויה לעולם אינם נפגשים: אבל מעל שניהם יש אישה עם
                                                                                                                         בעלה.
                                                             40:24 אחים ועזרה נגד עת צרה אבל נדבה תציל
                                                                                                            יותר משניהם.
                                       40:25 זהב וכסף מעמידים את הרגל: אבל העצה מוערכת למעלה
                                                                                                                       שניהם.
                                                       40:26 עושר וכוח מרימים את הלב ויראת ה\' למעלה
                                                           שניהם: אין מחסור ביראת ה\', והיא לא צריכה
                                                                                                                לבקש עזרה.
                                                              40:27 יראת יהוה גן פורה ומכסה אותו מכולם
                                                                                                                 תִפאֶרֶת.
                                        40:28 בני, אל תנהל חיי קבצן; כי עדיף למות מאשר להתחנן.
                                        40:29 חייו של מי שתלויים על שולחנו של אדם אחר לא יהיו
                                                    נספר לחיים; כי הוא מטמא עצמו בבשר אחרים: אבל
                                                                              איש חכם מטופח היטב יזהר ממנו.
                                                           40:30 תחנון מתוק בפי חסר בושה אבל בבטנו שם
                                                                                                                  ישרוף אש.