סירח
                                                                              29:1 הרחום ילווה לחברו; והוא זה
                                                                                              מחזק ידו שומר מצוות.
                                                                       29:2 הלוה לרעך בעת צרכיו ושלם לרעך.
                                                                                                 שוב בעונה המתאימה.
                                                               29:3 שמור דברך ועשה בו נאמנה ותמיד תמצא
                                                                                                         הדבר הדרוש לך.
                                        29:4 רבים, כאשר הושאל להם דבר, סברו להימצא, ושמו אותם
                                                                                                     לצרות שעזרו להם.
                                                                   29:5 עד שיקבל, ינשק יד אדם; ובשביל שלו
                                                              ממון השכן ידבר בהכנעה: אבל כשיפרע, הוא
                                                         יאריך את הזמן, וישיב דברי צער, ויתלונן על
                                                                                                                       זְמַן.
                                         29:6 אם יגבר, בקושי יקבל את המחצית, והוא יספור כאילו
                                                        מצא אותו: אם לאו, גזלו ממנו את כספו, ויש לו
                                                      השיג לו אויב בלי סיבה: הוא משלם לו בקללות ו
                                                                         מעקות; ובעבור כבוד יעשה לו חרפה.
                                               29:7 רבים סירבו להלוות לרעה של אנשים אחרים, מחשש
                                                                                                                     להונות.
                                             29:8 ואולם סבלך לאיש בנחלה עני ואל תתמהמה להראות.
                                                                                                                  לו רחמים.
                                                           29:9 עזור לעני למען המצוה, ואל הסר אותו כי
                                                                                                              מהעוני שלו.
                                                     29:10 אבד כספך למען אחיך וחברך ואל יחליד מתחת
                                                                                                     אבן ללכת לאיבוד.
                                                                   29:11 הצב את אוצרך על פי מצוות עליון ו
                                                                                    זה יביא לך יותר רווח מזהב.
                                                                          29:12 סגר נדבה במחסניך ויצילך מכל
                                                                                                                       מֶמֶר.
                                                                    29:13 ילחם עבורך באויביך טוב מגבורים
                                                                                                       מגן וחנית חזקה.
                                                                29:14 איש ישר ערב לחברו, אבל החצוף ירצה.
                                                                                                              לנטוש אותו.
                                          29:15 אל תשכח את ידידות ערבך כי הוא נתן את נפשו עבור
                                                                                                                         לְךָ.
                                                             29:16 חוטא יפיל את הנחלה הטובה של ערבותו.
                                                 29:17 ומי שאינו יודע תודה ישאיר אותו [בסכנה] זאת
                                                                                                                מסרה אותו.
                                  29:18 הבטחון ביטלה רבים מנכסים טובים וטלטלה אותם כגל של
                                                                              הים: גבורים גירשו מבתיהם, והם
                                                                                              נדד בין עמים מוזרים.
                                                                    29:19 רשע העובר על מצוות יהוה יפול בו
                                                  ערבות: ומי שמתחייב ועוקב אחר עסקיהם של אחרים
                                                                                            כי רווח יפול לתביעות.
                                                            29:20 עזור לרעך בכוחך והישמר כי אתה בעצמך
                                                                                                לא ליפול לאותו דבר.
                                                                   29:21 עיקר החיים מים ולחם ובגדים ובית
                                                                                                       לכסות את הבושה.
                                   29:22 עדיפים חייו של עני בקוטג\' מרושע, מאשר ארוחה עדינה
                                                                                                      בבית של אדם אחר.
                                29:23 בין אם זה מעט ובין אם זה הרבה, שמור עליך, שלא תשמע את
                                                                                                                חרפת ביתך.
                                                29:24 כי חיים אומללים ללכת מבית לבית כי איפה אתה
                                                                                         זר, לא תעז לפתוח את פיך.
                                                                     29:25 תארח ותשתה ואל תודה, ועוד תאכל.
                                                                                                   לשמוע מילים מרות:
                                                   29:26 בוא זר ועשה שולחן והאכיל אותי ממה שיש לך.
                                                                                                                     מוּכָן.
                                                              29:27 תן מקום, זר, לאיש נכבד; אחי בא להיות
                                                                                        לינה, ואני צריך את ביתי.
                                                                    29:28 קשים אלה לאיש בינה; ההתנשאות על
                                                                                         חדר בית, ותוכחת המלווה.