סירח
22:1 איש עצלן מושווה לאבן מטונפת וכל אחד ישנן
אותו לחרפתו.
כב:ב איש עצלן מושווה לטינופת זבל: כל אדם אשר
לוקח אותו ילחץ את ידו.
22:3 איש מרושע הוא קלון אביו שהוליד אותו
בת [טיפשה] נולדת לאובדן שלו.
22:4 בת חכמה תביא נחלה לבעלה, אבל היא זאת
חיה בחוסר יושר היא כבדות אביה.
22:5 הנועזת מבזה את אביה ואת בעלה, אבל הם
שניהם יבזו אותה.
כב:ו מעשה שלא בעונה [הוא כמו] נגינה באבל: אבל פסים ו
תיקון החוכמה לעולם אינו מחוץ לזמן.
22:7 המלמד שוטה הוא כמו הדביק חרס וכמו
המעיר משינה שקטה.
22:8 המספר לשוטה מדבר אל אחד בשינה כאשר הוא
הִגִּיד אֶת סִפְרוֹ, יֹאמַר, מַה הוּא.
22:9 אם ילדים יחיו ביושר, ויש להם מה, הם יכסו את
השפלות של הוריהם.
22:10 אבל ילדים, בהיותם מתנשאים, בגלל זלזול וחוסר טיפוח
להכתים את האצילות של בני משפחתם.
22:11 בכה על המת כי איבד את האור ובכה על השוטה
כִּי רָצוֹן בּוֹנָה: תִּבְכֹּת עַל-הַמָּתִים, עַל-הוּ
הוא במנוחה: אבל חיי השוטה גרועים ממוות.
22:12 שבעה ימים מתאבלים אנשים על המת; אלא בשביל טיפש וא
אדם רשע כל ימי חייו.
22:13 אל תדבר עם שוטה ואל תלך אל חסר בינה.
הִזְהֲרוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא תִצְרָה, וְלֹא תִטְמָא
בשטויותיו: סור ממנו, ומנוחה תמצא ולעולם לא
להיות מוטרד מהטירוף.
22:14 מה כבד יותר מעופרת? ומה שמו, אלא שוטה?
22:15 חול ומלח ומסה של ברזל קל יותר לשאת מאדם
ללא הבנה.
22:16 כמו חגורת עץ וקשורה יחד בבניין אי אפשר להתיר איתו
רועד: כך הלב המבוסס על ידי עצה יועצת ירא
כהרף עין.
22:17 לב הנשען על מחשבה של בינה הוא כטיח נאה
על קיר של גלריה.
22:18 חיוורים מונחים על גובה לעולם לא יעמדו נגד הרוח: אז א
לב פחד בדמיונו של טיפש לא יכול לעמוד מול אף אחד
פַּחַד.
22:19 המדקר את העין יפיל דמעות והנוקר
הלב עושה את זה להראות את ידיעותיה.
22:20 כל המשליך אבן על הציפורים, מרחיק אותם, וההוא
טוענים את חברו שובר ידידות.
22:21 אף שלפת חרב על חברך, אל תתייאש כי שם
עשוי להיות חזרה [לטובה.]
22:22 אם פתחת את פיך על חברך אל תירא; לשם
עשויה להיות פיוס: למעט התנשאות, או גאווה, או גילוי
של סודות, או פצע בוגד: כי על הדברים האלה כל חבר
ימריא.
22:23 נאמן לרעך בעניותו למען תשמח
שגשוג שלו: עמידה בו בזמן צרתו, כי
אתה יכול להיות יורש עמו בנחלתו: כי נחלה רעה אינה
תמיד לזלזול: ולא את העשיר שיש בו שוטה
הערצה.
22:24 כאדי ועשן של כבשן הולך לפני האש; כל כך מגעיל
לפני דם.
22:25 לא אתבייש להגן על חבר; גם אני לא אסתיר את עצמי
ממנו.
22:26 ואם יקרה לי רעה על ידו, כל השומע ירצה
להיזהר ממנו.
22:27 מי ישים משמר לפני פי וחותם חוכמה עליי
שפתי, שלא אפול בפתאומיות בהן, ושהלשון שלי תשמיד אותי
לֹא?