הִתגַלוּת
                                                            14:1 וראיתי והנה כבש עומד על הר ציון ועמו
                                                            מאה ארבעים וארבעה אלף, ששם אביו כתוב בו
                                                                                                                המצח שלהם.
                                                      14:2 ושמעתי קול מן השמים כקול מים רבים וכקול
                                                               קול רעם גדול: ושמעתי קול נבלים מנגנים
                                                                                                            הנבלים שלהם:
                                                   יד 14:3 ושרו כביכול שיר חדש לפני הכסא ולפני ה\'
                    ארבע בהמות, והזקנים: ואיש לא יכול היה ללמוד את השיר הזה אלא את
                                                       מאה וארבעים וארבעה אלף, אשר נגאלו מן הארץ.
                                                            14:4 אלו אשר לא נטמאו בנשים; כי הן בתולות.
                                           אלה הם ההולכים אחר הכבש בכל אשר הוא הולך. אלה היו
                                           נגאל מקרב בני האדם, בהיותם בכורים לאלוהים ולכבש.
                                                    14:5 ולא נמצאה בפיהם רמאות כי חסרי פגם לפניהם
                                                                                                                    כסא האל.
                                                                14:6 וראיתי מלאך אחר עף באמצע השמים, עם
                                                                         בשורת נצח להטיף ליושבי הארץ ואל
                                                                                 כל אומה וכל משפחה ולשון ועם
                                                14:7 לאמר בקול רם יראת אלהים וכבוד לו; עבור השעה
                                                      בא משפטו: ועבדו למי שעשה את השמים ואת הארץ.
                                                                                              והים, ומעיינות המים.
                                                         14:8 והלך אחרי מלאך אחר לאמר בבל נפלה נפלה.
                                           העיר הגדולה ההיא, כי היא שתתה את כל העמים מיין ה\'
                                                                                                           כעס על זנותה.
                                     14:9 והמלאך השלישי הלך אחריהם לאמר בקול גדול אם מישהו
                                                    עבדו את החיה ואת צלמו, וקבלו את חותמו במצחו,
                                                                                                                    או בידו,
                                                                14:10 ההוא ישתה מיין זעם אלהים אשר נמזג
                                                            יצא בלי תערובת לתוך כוס חמתו; והוא יהיה
                                                  מתייסר באש וגופרית בנוכחות המלאכים הקדושים,
                                                                                                        ובנוכחות הכבש:
                                                                  14:11 ועשן ייסוריהם עלה לעולם ועד: והם
                                      אין מנוחה יומם ולילה, אשר עובדים את החיה ואת צלמו, ו
                                                                                             כל המקבל את סימן שמו.
                                                             14:12 הנה סבלנותם של הקדושים הנה השומרים
                                                                            מצוות אלוהים, ואמונתו של ישוע.
                                                     14:13 ושמעתי קול מן השמים אומר אלי: כתוב, אשרי
                                                       מתים שמתים בה\' מעתה ואילך: כן אמרה הרוח כי
                                 הם יכולים לנוח מעבודתם; ויצירותיהם אכן עוקבות אחריהם.
                                                           14:14 וראיתי והנה ענן לבן ועל הענן ישב כמו
                                                                        אל בן האדם, על ראשו כתר זהב ובידו
                                                                                                                      מגל חד.
                                                      14:15 ויצא מלאך אחר מהמקדש, בוכה בקול גדול אל
                                                                  היושב על הענן תקע את מגלך וקצור: לעת
                                                                              בא לך לקצור; כי קציר הארץ בשל.
                                                         14:16 והיושב על-הענן תקע את מגל על-האדמה; וה
                                                                                                       כדור הארץ נקצר.
                                                        14:17 ויצא מלאך אחר מהמקדש אשר בשמים, גם הוא
                                                                                                               בעל מגל חד.
                                            14:18 ויצא מלאך אחר מן המזבח, אשר היה לו כוח על האש;
                                                              וזעקה בזעקה חזקה אל בעל המגל החד לאמר:
                                                                  תקע את מגלך החד, ואסף את אשכולות גפן
                                                                         כדור הארץ; כי ענביה בשלים לגמרי.
                                                 14:19 ויכניס המלאך את מגל אל הארץ ויאסף את הגפן.
שֶׁל הָאָרֶץ, וְהַשְׁלִיכָה אוֹתָהּ בְּגַת הַגָּדוֹל הַגָּדוֹל שֶׁל כֵּן אֱלֹהִים.
                                                                         14:20 וידרסה הגת מחוץ לעיר ויצא דם
                                                                                    הגת, עד רתמות הסוסים, באלף
                                                                                                       ושש מאות פרווה.