תהילים
139:1 יהוה חקרת אותי והכרתני.
139:2 אתה יודע את ישבתי ואת התקוממותי, אתה מבין את שלי
חשב מרחוק.
139:3 אתה מקיף את דרכי ואת שכיבתי והכרת הכל.
דרכי.
139:4 כי אין מילה בלשוני, אלא הנני יודע זאת.
לְגַמרֵי.
139:5 כיפת אותי מאחור ולפנים, והנחת עלי את ידך.
139:6 ידע כזה נפלא לי מדי; זה גבוה, אני לא יכול להגיע אליו
זה.
139:7 לאן אלך מרוחך? או לאן אברח ממך
נוכחות?
139:8 אם אעלה לשמים אתה שם אם אסדר את מיטתי בגיהנום
הנה אתה שם.
139:9 אם אקח את כנפי הבוקר ואשב בקצהו של
הים;
139:10 גם שם ידך תוביל אותי וימינך תחזיק אותי.
139:11 אם אומר: החושך יכסה אותי; אפילו הלילה יהיה
אור עלי.
139:12 כן, החושך לא מסתיר ממך; אבל הלילה זורח כמו ה
יום: החושך והאור שניהם דומים לך.
139:13 כי את רסן שלי כיסתת אותי באמי.
רֶחֶם.
139:14 אשבחך; כִּי נִרְאֶה וְנִפְלָא נַעֲשֶׂה אֲנִי: נִפְלָא
הם מעשיך; וכי הנשמה שלי יודעת היטב.
139:15 לא נסתר ממך נכסי כשנבראתי בסתר ו
מיוצר באופן מוזר בחלקים הנמוכים ביותר של כדור הארץ.
139:16 עיניך ראו את חומרי, אך היו בלתי-מושלמים; ובספרך
כל החברים שלי נכתבו, אשר בהמשכו עוצבו, מתי
עדיין לא היה אף אחד מהם.
139:17 מה יקרות לי גם מחשבותיך, אלוהים! כמה גדול הסכום
שלהם!
139:18 אם אספר אותם, מספרם יותר מהחול: כשאני
ער, אני עדיין איתך.
139:19 אמנם תהרוג רשעים אלוהים, סור ממני, אתם.
גברים מדממים.
139:20 כי הם מדברים עליך ברשע ואויביך יקבלו את שמך.
שָׁוא.
139:21 האין אני שונא אותם, יהוה, השונאים אותך? והלא אני מתאבל
אלה שקמים עליך?
139:22 אני שונא אותם בשנאה גמורה אני סופר אותם לאויבי.
139:23 חקר אותי, אלוהים, ודע את לבי, נסה אותי ודע את מחשבותי.
139:24 וראה אם יש בי דרך רעה והוליך אותי בדרך
נִצחִי.