תהילים
74:1 אלוהים, למה הדחתנו לעד מדוע יעשן כעסך
כנגד צאן מרעה שלך?
74:2 זכור את-קהלתך אשר רכשת מימין; המוט של
נחלתך, אשר פדה; הר ציון הזה, שבו
שכנת.
74:3 הרם רגליך אל-השממות התמיד; אפילו כל זה האויב
עשה רשע בקדש.
74:4 שואגים אויביך בתוך קהלותיך; הם הקימו את שלהם
סמלים לשלטים.
74:5 אדם היה מפורסם לפי שהרים גרזנים על העבים
עצים.
74:6 אבל עכשיו הם מפרקים את העבודה המגולפת שלו בבת אחת עם גרזנים ו
פטישים.
74:7 השליכו אש אל קדשך, טמאו בהשלכה.
למטה משכן שמך עד הארץ.
74:8 אמרו בלבם הבה נשמידם יחדיו יש להם
שרף את כל בתי הכנסת של אלוהים בארץ.
74:9 איננו רואים את אותותינו, אין עוד נביא, וגם אין
בינינו כל מי שיודע כמה זמן.
74:10 אלוהים עד מתי יחרפן היריב? האם האויב יחסל
שמך לנצח?
74:11 למה אתה משך את ידך יד ימיך? תוציא אותו משלך
חֵיק.
74:12 כי אלוהים הוא מלכי של פעם, עושה ישועה בתוך הארץ.
74:13 חילקת את הים בכוחך שברת את ראשי הים.
דרקונים במים.
74:14 שברת את ראשי לויתן ונתת אותו לבשר.
לעם היושב במדבר.
74:15 בקעת את המעיין ואת המבול, יבשת גבורים.
נהרות.
74:16 היום לך, לך גם הלילה: אתה הכנת את האור
והשמש.
74:17 אתה קבעת את כל גבול הארץ, עשית קיץ ו
חוֹרֶף.
74:18 זכור זאת כי חרף האויב יהוה וכי האויב.
אנשים טיפשים חיללו את שמך.
74:19 אל תמסור את נפש יונתך להמון
רשעים: אל תשכח עדת ענייך לעולם.
74:20 ראה לברית כי מקומות החשוכים של הארץ הם
מלא בתי מגורים של אכזריות.
74:21 אל-ישובו המדוכאים בושה, הלל עני ואביון
שמך.
74:22 קום אלוהים, טען במשפטך, זכור את האיש השוטה
גנאי אותך יום יום.
74:23 אל תשכח את קול אויביך המולת הקמים.
נגדך גדל ללא הרף.