תהילים 74:1 אלוהים, למה הדחתנו לעד מדוע יעשן כעסך כנגד צאן מרעה שלך? 74:2 זכור את-קהלתך אשר רכשת מימין; המוט של נחלתך, אשר פדה; הר ציון הזה, שבו שכנת. 74:3 הרם רגליך אל-השממות התמיד; אפילו כל זה האויב עשה רשע בקדש. 74:4 שואגים אויביך בתוך קהלותיך; הם הקימו את שלהם סמלים לשלטים. 74:5 אדם היה מפורסם לפי שהרים גרזנים על העבים עצים. 74:6 אבל עכשיו הם מפרקים את העבודה המגולפת שלו בבת אחת עם גרזנים ו פטישים. 74:7 השליכו אש אל קדשך, טמאו בהשלכה. למטה משכן שמך עד הארץ. 74:8 אמרו בלבם הבה נשמידם יחדיו יש להם שרף את כל בתי הכנסת של אלוהים בארץ. 74:9 איננו רואים את אותותינו, אין עוד נביא, וגם אין בינינו כל מי שיודע כמה זמן. 74:10 אלוהים עד מתי יחרפן היריב? האם האויב יחסל שמך לנצח? 74:11 למה אתה משך את ידך יד ימיך? תוציא אותו משלך חֵיק. 74:12 כי אלוהים הוא מלכי של פעם, עושה ישועה בתוך הארץ. 74:13 חילקת את הים בכוחך שברת את ראשי הים. דרקונים במים. 74:14 שברת את ראשי לויתן ונתת אותו לבשר. לעם היושב במדבר. 74:15 בקעת את המעיין ואת המבול, יבשת גבורים. נהרות. 74:16 היום לך, לך גם הלילה: אתה הכנת את האור והשמש. 74:17 אתה קבעת את כל גבול הארץ, עשית קיץ ו חוֹרֶף. 74:18 זכור זאת כי חרף האויב יהוה וכי האויב. אנשים טיפשים חיללו את שמך. 74:19 אל תמסור את נפש יונתך להמון רשעים: אל תשכח עדת ענייך לעולם. 74:20 ראה לברית כי מקומות החשוכים של הארץ הם מלא בתי מגורים של אכזריות. 74:21 אל-ישובו המדוכאים בושה, הלל עני ואביון שמך. 74:22 קום אלוהים, טען במשפטך, זכור את האיש השוטה גנאי אותך יום יום. 74:23 אל תשכח את קול אויביך המולת הקמים. נגדך גדל ללא הרף.