פתגמים
14:1 כל אשה חכמה בונה את ביתה וטיפש קוטעת אותו
עם הידיים שלה.
14:2 ההולך ביושרו ירא את יהוה אבל ההוא
מעוות בדרכיו מבזה אותו.
14:3 בפי השוטה מוט גאווה ושפתי חכמים.
ישמר אותם.
14:4 במקום שאין שוורים, העריסה נקיה, אבל גידול רב הוא
חוזק השור.
14:5 עד נאמן לא ישקר, ועד שקר ישקר.
14:6 בוז מחפש חכמה ולא מצאה אבל הדעת קלה
המבין.
14:7 לך מפני איש טיפש כאשר לא תבחין בו
שפתי הידע.
14:8 חכמת נבון היא להבין את דרכו, אבל איוולת
טיפשים זה הונאה.
14:9 שוטים לועגים על החטא, אבל בקרב הצדיקים יש חסד.
14:10 הלב יודע את מרותו; וזר אינו עושה
להתערב בשמחתו.
DEUT 14:11 בית רשעים יתהפך, אבל אוהל ה\'
זקוף יפרח.
14:12 יש דרך הנראית נכונה לאדם, אבל סופו
דרכי המוות.
14:13 גם בצחוק הלב כואב; וסוף השמחה ההיא
כְּבֵדוּת.
14:14 נמלא בשובו דרכיו וטוב
האדם ישבע מעצמו.
14:15 הפשוט מאמין בכל מילה, אבל הנבון רואה היטב את שלו
הולך.
14:16 חכם ירא וסור מרע אבל השוטה זועם והוא
בטוח.
14:17 הכעס במהרה נוהג בטפשות ואיש מרושע.
שָׂנוּא.
14:18 הפשוטים יורשים את האיוולת, והנבונים עטור ידע.
14:19 הרע משתחווה לפני הטוב; והרשעים בשערי ה\'
צַדִיק.
14:20 העני שנא את רעהו, אבל לעשיר יש הרבה
חברים.
14:21 המבזה את רעהו חוטא, אבל המרחם על
מסכן, שמח הוא.
14:22 האין הם שוגים המתכננים רעה? אבל חסד ואמת יהיו להם
שממציאים טוב.
14:23 בכל עמל יש תועלת ודיבור השפתיים רק נוטה
עוֹנִי.
14:24 נזר חכמים הוא עושרם ואווילת שוטים היא.
שׁטוּת.
14:25 עד אמת מציל נפשות ועד מרמה מדבר שקר.
14:26 ביראת יהוה בטחון חזק וילדיו
יש מקום מקלט.
14:27 יראת יהוה מעיין חיים לסור ממלכודות
מוות.
14:28 בהרבה אנשים כבוד המלך, אבל בחסרון
אנשים זה הרס של הנסיך.
14:29 האיטי לכעס הוא בעל בינה רבה, אבל מי שנמהר
של רוח מרומם את האיוולת.
14:30 לב שקול הוא חיי הבשר: אבל קנא ברקב
עצמות.
14:31 המדכא את העני גנאי את יוצרו ואת המכבד
הוא מרחם על העני.
14:32 רשע נגרש ברשעתו ולצדיק תקווה.
במותו.
14:33 חכמה נחה בלב בעל-הבינה אבל זה
אשר בתוך שוטים נודע.
14:34 צדקה מרימה גוי, אבל החטא הוא חרפה לכל עם.
14:35 חסד המלך על עבד חכם וחמתו עליו.
שגורם לבושה.