פתגמים
7:1 בני, שמור את דברי, ושם את מצוותי איתך.
7:2 שמר את מצוותי וחיה; ומשפטי כתפוח עינך.
7:3 קשר אותם על אצבעותיך, כתוב אותם על שולחן לבבך.
7:4 אמור אל החכמה, אחותי את; ותקרא הבנתך
קרובת משפחה:
7:5 למען ישמרו אותך מפני האשה הנכרית, מפני הזר אשר
מחמיאה בדבריה.
7:6 כי בחלון ביתי הסתכלתי מבעד לפתחי,
7:7 וראה בין הפשוטים הבחנתי בנערים נער
אדם חסר הבנה,
7:8 עוברת ברחוב סמוך לפינתה; והוא הלך אליה בדרך
בַּיִת,
7:9 בדמדומים, בערב, בלילה השחור והחשוך:
7:10 והנה פגש בו אשה בלבוש זונה
עדינות הלב.
7:11 (קולנית ועקשנית היא, רגליה אינן שוכנות בביתה.
7:12 עכשיו היא בחוץ, עכשיו ברחובות, ומחכה בכל
פינה.)
7:13 ותפסה אותו ונשקה לו, ובפנים חצופים אמרה אל
אוֹתוֹ,
7:14 יש לי קרבנות שלום; היום שילמתי את נדריי.
7:15 על כן יצאתי לקראתך בחריצות לבקש את פניך ואני
מצאו אותך.
7:16 קישטתי את מיטתי בכיסויי שטיח, בעבודות מגולפות, עם
פשתן דק של מצרים.
7:17 בושמתי את מיטתי במור, אלוורה וקינמון.
7:18 בוא, הבה נתמלא באהבה עד הבוקר: הבה נתנחם
את עצמנו עם אהבות.
7:19 כי האיש הטוב אינו בבית, הוא נסע למסע ארוך:
7:20 הוא לקח עמו שקית כסף ויבוא הביתה ביום
מונה.
7:21 בדיבורה הרבה והוגן היא גרמה לו להיכנע, עם החניפה
מהשפתיים שלה היא הכריחה אותו.
7:22 הלך אחריה מיד כשורה הולך לשחיטה או כשורה.
שוטה לתיקון המניות;
7:23 עד אשר יכה חץ בכבדו; כמו שציפור ממהרת אל המלכודת,
ואינו יודע כי זה לחייו.
7:24 האזינו אלי עתה, ילדים, והשמרו על דברי
הפה שלי.
7:25 אל תרד לבך אל דרכיה אל תועה בנתיביה.
7:26 כי היא הפילה פצועים רבים וחזקים רבים היו
נהרג על ידה.
7:27 ביתה הוא הדרך לגיהנום, היורד אל חדרי המוות.