פתגמים א,א משלי שלמה בן דוד מלך ישראל; א,ב לֵדַע חָכְמָה וּמִנְדָּה; לתפוס את דברי ההבנה; א,ג לזכות בהוראת חכמה, צדק ומשפט והיושר; 1:4 לתת עדינות לפשוטים, לצעיר ידע ו שיקול דעת. א,ה חכם ישמע ויגביר למידה; ואדם של בינה תגיע לעצות חכמות: א,ו, להבין פתגם, ואת הפירוש; דברי חכמים, והאמירות האפלות שלהם. יח,ז, יראת יהוה, ראשית דעת, אבל שוטים מבזים חוכמה והוראה. 1:8 בני שמע את הוראת אביך ואל תעזוב את תורת אמא שלך: 1:9 כי הם יהיו לקישוט חן לראשך ולשלשלאות סביב הצוואר שלך. 1:10 בני, אם חוטאים מפתים אותך, אל תסכים. 1:11 אם יאמרו, בוא איתנו, הבה נחכה לדם, הבה נאורב בפרט לחפים מפשע ללא סיבה: 1:12 הבה נבלע אותם חיים כקבר; ושלמים, כאלה שהולכים למטה לתוך הבור: 1:13 נמצא כל חומר יקר ונמלא בו את בתינו לְקַלְקֵל: 1:14 השלך בחלקך בקרבנו; שיהיה לכולנו ארנק אחד: 1:15 בני אל-תלך איתם בדרך; ימנע את רגלך מפניהם נָתִיב: 1:16 כי רגליהם רצות אל הרע וממהרות לשפוך דם. 1:17 לשווא נפרשה הרשת לעיני כל ציפור. 1:18 ויחכו לדמם; הם אורבים בחשאי לעצמם חיים. 1:19 כך הם דרכי כל תאוות רווח; אשר לוקח חיי בעליו. 1:20 חכמה זועקת מבחוץ; היא משמיעה את קולה ברחובות: 1:21 היא זועקת בראש המבואה בפתחי הפתחים שערים: בעיר היא משמיעה את דבריה לאמר: 1:22 עד מתי, הפשוטים, תאהבו את הפשטות? ואת הבוזים להתענג בבוז שלהם, וטיפשים שונאים ידע? 1:23 פנה אתכם לתוכחתי הנה אני שופך אליכם רוחי יודיע לך את דברי. 1:24 כי קראתי וסירבתם; הושטתי את ידי, ו אף אדם לא התייחס; 1:25 אבל אתה בוזלת את כל-עצתי ולא רצית תוכחתי. 1:26 גם אני אצחק על פורענותך; אני אלעג בבוא פחדך; 1:27 כשיבוא פחדך כשממה ויבוא חורבן שלך כשממה סוּפָה; כאשר מצוקה וייסורים באים עליך. 1:28 אז יקראו אלי ולא אענה; הם יחפשו אותי מוקדם, אבל לא ימצאו אותי: 1:29 על כי שנאו דעת ולא בחרו ביראת יהוה. 1:30 לא עשו מעצתי: בז לכל תוכחתי. 1:31 על כן יאכלו מפרי דרכם וישבעו עם המכשירים שלהם. 1:32 כי הסרתם של הפשוטים תהרוג אותם והשגשוג של שוטים ישמידו אותם. 1:33 אבל מי ששומע אלי ישכון בבטחה וישקוט ממני פחד מהרע.