פתגמים
א,א משלי שלמה בן דוד מלך ישראל;
א,ב לֵדַע חָכְמָה וּמִנְדָּה; לתפוס את דברי ההבנה;
א,ג לזכות בהוראת חכמה, צדק ומשפט והיושר;
1:4 לתת עדינות לפשוטים, לצעיר ידע ו
שיקול דעת.
א,ה חכם ישמע ויגביר למידה; ואדם של
בינה תגיע לעצות חכמות:
א,ו, להבין פתגם, ואת הפירוש; דברי חכמים,
והאמירות האפלות שלהם.
יח,ז, יראת יהוה, ראשית דעת, אבל שוטים מבזים
חוכמה והוראה.
1:8 בני שמע את הוראת אביך ואל תעזוב את תורת
אמא שלך:
1:9 כי הם יהיו לקישוט חן לראשך ולשלשלאות סביב
הצוואר שלך.
1:10 בני, אם חוטאים מפתים אותך, אל תסכים.
1:11 אם יאמרו, בוא איתנו, הבה נחכה לדם, הבה נאורב
בפרט לחפים מפשע ללא סיבה:
1:12 הבה נבלע אותם חיים כקבר; ושלמים, כאלה שהולכים
למטה לתוך הבור:
1:13 נמצא כל חומר יקר ונמלא בו את בתינו
לְקַלְקֵל:
1:14 השלך בחלקך בקרבנו; שיהיה לכולנו ארנק אחד:
1:15 בני אל-תלך איתם בדרך; ימנע את רגלך מפניהם
נָתִיב:
1:16 כי רגליהם רצות אל הרע וממהרות לשפוך דם.
1:17 לשווא נפרשה הרשת לעיני כל ציפור.
1:18 ויחכו לדמם; הם אורבים בחשאי לעצמם
חיים.
1:19 כך הם דרכי כל תאוות רווח; אשר לוקח
חיי בעליו.
1:20 חכמה זועקת מבחוץ; היא משמיעה את קולה ברחובות:
1:21 היא זועקת בראש המבואה בפתחי הפתחים
שערים: בעיר היא משמיעה את דבריה לאמר:
1:22 עד מתי, הפשוטים, תאהבו את הפשטות? ואת הבוזים
להתענג בבוז שלהם, וטיפשים שונאים ידע?
1:23 פנה אתכם לתוכחתי הנה אני שופך אליכם רוחי
יודיע לך את דברי.
1:24 כי קראתי וסירבתם; הושטתי את ידי, ו
אף אדם לא התייחס;
1:25 אבל אתה בוזלת את כל-עצתי ולא רצית תוכחתי.
1:26 גם אני אצחק על פורענותך; אני אלעג בבוא פחדך;
1:27 כשיבוא פחדך כשממה ויבוא חורבן שלך כשממה
סוּפָה; כאשר מצוקה וייסורים באים עליך.
1:28 אז יקראו אלי ולא אענה; הם יחפשו אותי
מוקדם, אבל לא ימצאו אותי:
1:29 על כי שנאו דעת ולא בחרו ביראת יהוה.
1:30 לא עשו מעצתי: בז לכל תוכחתי.
1:31 על כן יאכלו מפרי דרכם וישבעו
עם המכשירים שלהם.
1:32 כי הסרתם של הפשוטים תהרוג אותם והשגשוג
של שוטים ישמידו אותם.
1:33 אבל מי ששומע אלי ישכון בבטחה וישקוט ממני
פחד מהרע.