נחמיה
13:1 ביום ההוא קראו בספר משה בקהל של
אֲנָשִׁים; ונמצא בו כתוב, כי העמוני והמואב
אל יבוא אל עדת ה\' לעד;
יג:ב כי לא פגשו את בני ישראל בלחם ובמים
אֲבָל שָׁכְרוּ אֶת בִּלְעָם, לְקַלֵּל אוֹתָם;
אלוהים הפך את הקללה לברכה.
13:3 ויהי כששמעו את התורה ונפרדו
מישראל כל ההמון המעורב.
13:4 ולפני זה אלישיב הכהן, השגחת
לשכת בית אלוהינו, היה קשור לטוביה:
13:5 והכין לו חדר גדול, אשר שכבו לפני כן
מנחת הבשר, הלבונה והכלים, ומעשרות
התירס, היין החדש והשמן, אשר נצטווה לתת לו
הלויים, והזמרים, והשוערים; והמנחות של ה
כמרים.
13:6 אבל בכל הזמן הזה לא הייתי בירושלים כי בשניים וב
שנת שלושים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ו
לאחר ימים מסויימים שהושג אני עוזב את המלך:
13:7 ובאתי לירושלים והבנתי את הרעה אשר עשה אלישיב
לטוביה, בהכנתו לשכה בחצרות בית
אלוהים.
13:8 וכאב לי, על כן השלכתי את כל כלי הבית
של טוביה מחוץ לחדר.
13:9 וצויתי ויטהרו את החדרים והבאתי לשם
שוב את כלי בית האלוהים, עם המנחה והבשר
לְבוֹנָה.
13:10 וראיתי כי לא ניתנו חלקי הלויים
אותם: כי הלויים והזמרים, אשר עשו המלאכה, ברחו
כל אחד לשדה שלו.
13:11 ויריבתי עם השליטים ואמרתי למה בית האלוהים
עָזוּב? ואספתי אותם, ושמתי אותם במקומם.
13:12 אז הביא כל יהודה את מעשר התירס ואת היין החדש ואת ה
שמן לאוצרות.
13:13 ועשיתי אוצרות על האוצרות, שלמיה הכהן,
צדוק הסופר ומהלויים פדאיה: ולידם היה
חנן בן זכור בן מתניה: כי נספרו
נאמנים, ותפקידם היה לחלק לאחיהם.
13:14 זכור אותי אלהי בזה, ואל תמחה את מעשי הטוב.
אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְבֵית אֱלֹהַי וּלְמִשְׁפָּטוֹתָיו.
13:15 בימים ההם ראיתי ביהודה כמה גתות רועדות בשבת
והבאת אלומות, וחמורות מטען; כמו גם יין, ענבים ו
תאנים וכל מיני משאות אשר הביאו לירושלים עליהם
יום השבת: והעידתי עליהם ביום אשר הם
מכר מזון.
13:16 ישבו בה גם אנשי צור אשר הביאו דגים וכל מיני
של כלי, ומכר בשבת לבני יהודה ובתוכו
ירושלים.
13:17 ויריבתי עם אצילי יהודה ואמרתי אליהם איזו רעה.
דבר זה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת
13:18 לא עשו אבותיכם כך ולא הביא אלוהינו את כל הרעה הזאת
עלינו ועל העיר הזאת? אף על פי כן אתם מביאים חרון נוסף על ישראל בחלל
השבת.
13:19 ויהי כאשר החלו להחשיך שערי ירושלים
לפני השבת ציוויתי לסגור את השערים, ו
טעון שלא יפתחו עד אחר השבת: וקצת
מעבדי הנחתי בשערים, שלא יהיה עול
מובא ביום השבתון.
13:20 אז ישנו הסוחרים והמוכרים של כל כלי בחוץ
ירושלים פעם או פעמיים.
13:21 ואז העידתי עליהם ואמרתי אליהם למה אתם הלנים
הקיר? אם תעשו זאת שוב, אני אשים יד עליכם. מהזמן ההוא
לא יצאו עוד בשבת.
13:22 וצויתי את הלויים לטהר את עצמם ו
שיבואו וישמרו את השערים, לקדש את יום השבת.
זָכַר לִי אֱלֹהַי גַּם עַל זֶה וְחָסֵך מִי כַּמָּה
גדלות רחמיך.
13:23 בימים ההם ראיתי גם אני יהודים שהתחתנו עם נשות אשדוד
עמון ומאב:
13:24 וידברו בניהם חצי בנאום אשדוד ולא יכלו
מדברים בשפה של היהודים, אבל לפי השפה של כל אחד
אֲנָשִׁים.
13:25 והרבתי איתם וקללתי אותם והכיתי מהם.
וַיִּקְרוּ אֶת שַׁעֲרוֹתָם, וַיִּשְׂבַּעְם בַּאלֹהִים לֵאמֹר, תִּשְׁבַּע
אל תתנו את בנותיכם לבניהם, ואת בנותיהם אל תיקחו
בניכם, או לעצמכם.
13:26 האם לא חטא שלמה מלך ישראל בדברים האלה? ובכל זאת בין רבים
לאוים לא היה מלך כמוהו, שהיה אהוב אלוהיו ואלהים
הוליכו אותו על כל ישראל: אף הוא עשה זר
נשים גורמות לחטוא.
13:27 האם נשמע אליך לעשות את כל הרע הגדול הזה, לעבור
נגד אלוהינו בנישואי נשים זרות?
13:28 ואחד מבני יוידע בן אליעשיב הכהן הגדול היה
חתן לסנבלט החורוני על כן רדפתי אותו ממני.
13:29 זכור אותם אלהי כי טמאו את הכהונה ו
ברית הכהונה והלויים.
13:30 כך טהרתי אותם מכל זרים, ומינתתי את מחלקות
כוהנים והלויים, איש בעסקיו;
13:31 ולמנחת העצים, לעתים שנקבעו, ולבכורים.
זכור אותי, אלוהי, לטוב.