נחמיה 13:1 ביום ההוא קראו בספר משה בקהל של אֲנָשִׁים; ונמצא בו כתוב, כי העמוני והמואב אל יבוא אל עדת ה\' לעד; יג:ב כי לא פגשו את בני ישראל בלחם ובמים אֲבָל שָׁכְרוּ אֶת בִּלְעָם, לְקַלֵּל אוֹתָם; אלוהים הפך את הקללה לברכה. 13:3 ויהי כששמעו את התורה ונפרדו מישראל כל ההמון המעורב. 13:4 ולפני זה אלישיב הכהן, השגחת לשכת בית אלוהינו, היה קשור לטוביה: 13:5 והכין לו חדר גדול, אשר שכבו לפני כן מנחת הבשר, הלבונה והכלים, ומעשרות התירס, היין החדש והשמן, אשר נצטווה לתת לו הלויים, והזמרים, והשוערים; והמנחות של ה כמרים. 13:6 אבל בכל הזמן הזה לא הייתי בירושלים כי בשניים וב שנת שלושים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ו לאחר ימים מסויימים שהושג אני עוזב את המלך: 13:7 ובאתי לירושלים והבנתי את הרעה אשר עשה אלישיב לטוביה, בהכנתו לשכה בחצרות בית אלוהים. 13:8 וכאב לי, על כן השלכתי את כל כלי הבית של טוביה מחוץ לחדר. 13:9 וצויתי ויטהרו את החדרים והבאתי לשם שוב את כלי בית האלוהים, עם המנחה והבשר לְבוֹנָה. 13:10 וראיתי כי לא ניתנו חלקי הלויים אותם: כי הלויים והזמרים, אשר עשו המלאכה, ברחו כל אחד לשדה שלו. 13:11 ויריבתי עם השליטים ואמרתי למה בית האלוהים עָזוּב? ואספתי אותם, ושמתי אותם במקומם. 13:12 אז הביא כל יהודה את מעשר התירס ואת היין החדש ואת ה שמן לאוצרות. 13:13 ועשיתי אוצרות על האוצרות, שלמיה הכהן, צדוק הסופר ומהלויים פדאיה: ולידם היה חנן בן זכור בן מתניה: כי נספרו נאמנים, ותפקידם היה לחלק לאחיהם. 13:14 זכור אותי אלהי בזה, ואל תמחה את מעשי הטוב. אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְבֵית אֱלֹהַי וּלְמִשְׁפָּטוֹתָיו. 13:15 בימים ההם ראיתי ביהודה כמה גתות רועדות בשבת והבאת אלומות, וחמורות מטען; כמו גם יין, ענבים ו תאנים וכל מיני משאות אשר הביאו לירושלים עליהם יום השבת: והעידתי עליהם ביום אשר הם מכר מזון. 13:16 ישבו בה גם אנשי צור אשר הביאו דגים וכל מיני של כלי, ומכר בשבת לבני יהודה ובתוכו ירושלים. 13:17 ויריבתי עם אצילי יהודה ואמרתי אליהם איזו רעה. דבר זה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת 13:18 לא עשו אבותיכם כך ולא הביא אלוהינו את כל הרעה הזאת עלינו ועל העיר הזאת? אף על פי כן אתם מביאים חרון נוסף על ישראל בחלל השבת. 13:19 ויהי כאשר החלו להחשיך שערי ירושלים לפני השבת ציוויתי לסגור את השערים, ו טעון שלא יפתחו עד אחר השבת: וקצת מעבדי הנחתי בשערים, שלא יהיה עול מובא ביום השבתון. 13:20 אז ישנו הסוחרים והמוכרים של כל כלי בחוץ ירושלים פעם או פעמיים. 13:21 ואז העידתי עליהם ואמרתי אליהם למה אתם הלנים הקיר? אם תעשו זאת שוב, אני אשים יד עליכם. מהזמן ההוא לא יצאו עוד בשבת. 13:22 וצויתי את הלויים לטהר את עצמם ו שיבואו וישמרו את השערים, לקדש את יום השבת. זָכַר לִי אֱלֹהַי גַּם עַל זֶה וְחָסֵך מִי כַּמָּה גדלות רחמיך. 13:23 בימים ההם ראיתי גם אני יהודים שהתחתנו עם נשות אשדוד עמון ומאב: 13:24 וידברו בניהם חצי בנאום אשדוד ולא יכלו מדברים בשפה של היהודים, אבל לפי השפה של כל אחד אֲנָשִׁים. 13:25 והרבתי איתם וקללתי אותם והכיתי מהם. וַיִּקְרוּ אֶת שַׁעֲרוֹתָם, וַיִּשְׂבַּעְם בַּאלֹהִים לֵאמֹר, תִּשְׁבַּע אל תתנו את בנותיכם לבניהם, ואת בנותיהם אל תיקחו בניכם, או לעצמכם. 13:26 האם לא חטא שלמה מלך ישראל בדברים האלה? ובכל זאת בין רבים לאוים לא היה מלך כמוהו, שהיה אהוב אלוהיו ואלהים הוליכו אותו על כל ישראל: אף הוא עשה זר נשים גורמות לחטוא. 13:27 האם נשמע אליך לעשות את כל הרע הגדול הזה, לעבור נגד אלוהינו בנישואי נשים זרות? 13:28 ואחד מבני יוידע בן אליעשיב הכהן הגדול היה חתן לסנבלט החורוני על כן רדפתי אותו ממני. 13:29 זכור אותם אלהי כי טמאו את הכהונה ו ברית הכהונה והלויים. 13:30 כך טהרתי אותם מכל זרים, ומינתתי את מחלקות כוהנים והלויים, איש בעסקיו; 13:31 ולמנחת העצים, לעתים שנקבעו, ולבכורים. זכור אותי, אלוהי, לטוב.