נחמיה 2:1 ויהי בחודש ניסן בשנת העשרים לשנה ארתחשסתא המלך היין ההוא היה לפניו ולקחתי את היין. ונתנה למלך. עכשיו לא הייתי עצוב קודם לכן נוכחות. 2:2 על כן אמר אלי המלך למה פניך עצוב בראותך. אמנות לא חולה? אין זה אלא צער לב. ואז הייתי מאוד מפחד מאוד, 2:3 ויאמר אל המלך יחיה המלך לנצח למה לא שלי תהיו עצוב, כאשר העיר, מקום קברות אבותי, שוכב חורבה, ושעריו אכלו באש? 2:4 ויאמר אלי המלך: על מה אתה מבקש? אז התפללתי לאלוהי השמים. 2:5 ואמרתי אל המלך אם ירצה המלך ואם יש לעבדך. מצא חן בעיניך, כי תשלחני ליהודה עיר קברי אבותי למען אבנה אותה. 2:6 ויאמר אלי המלך (גם המלכה יושבת לידו) עד מתי. האם המסע שלך יהיה? ומתי תשוב? אז זה מצא חן בעיני המלך לשלוח לי; וקבעתי לו זמן. 2:7 ועוד אמרתי אל המלך אם המלך מצא חן בעיניו, יהיו אותיות נתן אותי למושלים מעבר לנהר, למען יעבירו אותי עד באתי ליהודה; 2:8 ומכתב אל אסף שומר יער המלך למען יוכל תן לי עצים לעשות קורות לשערי הארמון אשר שייך לבית, ולחומת העיר, ול- בית שאכנס אליו. והמלך נתן לי, לפי ה יד טובה של אלהי עלי. 2:9 באתי אל המושלים מעבר לנהר ונתתי להם את המלך אותיות. עתה שלח המלך את שרי הצבא ואת הפרשים לִי. 2:10 כאשר שמעו סנבלט החורוני וטוביה העבד העמוני. על זה, צער אותם מאוד כי בא אדם לחפש את רווחתם של בני ישראל. 2:11 באתי לירושלים והייתי שם שלושה ימים. 2:12 וקמתי בלילה, אני וכמה אנשים מעטים אתי; גם לא סיפר לי איש מה נתן אלהי בלבי לעשות בירושלים: גם לא היה יש חיה איתי, מלבד החיה שעליה רכבתי. 2:13 ויצאתי בלילה בשער העמק עוד לפני ה באר הדרקון, ואל נמל הזבל, וראה את חומות ירושלים, אשר נשברו, ושעריו נכלו באש. 2:14 והלכתי אל שער המעיין ואל בריכת המלך לא היה מקום לחיה שהייתה מתחתי לעבור. 2:15 אז עליתי בלילה ליד הנחל וראיתי את החומה ו פנה לאחור, ונכנס בשער העמק, וכך חזר. 2:16 ולא ידעו השליטים לאן הלכתי ומה אעשה; גם אני לא ובכל זאת סיפר את זה ליהודים, לא לכוהנים, לא לאצילים ולא השליטים, ולא לכל השאר שעשו את העבודה. 2:17 ואמרתי אליהם, אתם רואים את המצוקה אשר אנו בה, איך ירושלים שוכב חורבה, ושעריו נשרפו באש: בוא ותנו נבנה חומת ירושלים, שלא נהיה עוד חרפה. 2:18 וַיַּגַּדְתִּי לָהֶם אֶת יַד אֱלֹהַי אֲשֶׁר טוֹבָה עָלַי; כמו גם דברי המלך אשר דבר אלי. ויאמרו, נקום להקים ולבנות. אז הם חיזקו את ידיהם לעבודה הטובה הזו. 2:19 אך כאשר סנבלט החורוני וטוביה העבד העמוני וַיִּשְׁמַע גֶּשֶׁם הָערֵב, וַיִּצְחֲקוּ אוֹתָנוּ לְבַזּוֹת וּבְזוּ אותנו, ואמר: מה הדבר הזה אשר אתם עושים? האם תמרוד נגד מלך? 2:20 ועניתי להם ואמרתי להם אלוהי השמים הוא ירצה משגשג אותנו; על כן נקום אנו עבדיו ונבנה: אך יש לכם שום חלק, לא זכות, ולא זיכרון, בירושלים.