נחמיה
2:1 ויהי בחודש ניסן בשנת העשרים לשנה
ארתחשסתא המלך היין ההוא היה לפניו ולקחתי את היין.
ונתנה למלך. עכשיו לא הייתי עצוב קודם לכן
נוכחות.
2:2 על כן אמר אלי המלך למה פניך עצוב בראותך.
אמנות לא חולה? אין זה אלא צער לב. ואז הייתי מאוד
מפחד מאוד,
2:3 ויאמר אל המלך יחיה המלך לנצח למה לא שלי
תהיו עצוב, כאשר העיר, מקום קברות אבותי,
שוכב חורבה, ושעריו אכלו באש?
2:4 ויאמר אלי המלך: על מה אתה מבקש? אז התפללתי
לאלוהי השמים.
2:5 ואמרתי אל המלך אם ירצה המלך ואם יש לעבדך.
מצא חן בעיניך, כי תשלחני ליהודה
עיר קברי אבותי למען אבנה אותה.
2:6 ויאמר אלי המלך (גם המלכה יושבת לידו) עד מתי.
האם המסע שלך יהיה? ומתי תשוב? אז זה מצא חן בעיני המלך
לשלוח לי; וקבעתי לו זמן.
2:7 ועוד אמרתי אל המלך אם המלך מצא חן בעיניו, יהיו אותיות
נתן אותי למושלים מעבר לנהר, למען יעבירו אותי
עד באתי ליהודה;
2:8 ומכתב אל אסף שומר יער המלך למען יוכל
תן לי עצים לעשות קורות לשערי הארמון אשר
שייך לבית, ולחומת העיר, ול-
בית שאכנס אליו. והמלך נתן לי, לפי ה
יד טובה של אלהי עלי.
2:9 באתי אל המושלים מעבר לנהר ונתתי להם את המלך
אותיות. עתה שלח המלך את שרי הצבא ואת הפרשים
לִי.
2:10 כאשר שמעו סנבלט החורוני וטוביה העבד העמוני.
על זה, צער אותם מאוד כי בא אדם לחפש את
רווחתם של בני ישראל.
2:11 באתי לירושלים והייתי שם שלושה ימים.
2:12 וקמתי בלילה, אני וכמה אנשים מעטים אתי; גם לא סיפר לי
איש מה נתן אלהי בלבי לעשות בירושלים: גם לא היה
יש חיה איתי, מלבד החיה שעליה רכבתי.
2:13 ויצאתי בלילה בשער העמק עוד לפני ה
באר הדרקון, ואל נמל הזבל, וראה את חומות ירושלים,
אשר נשברו, ושעריו נכלו באש.
2:14 והלכתי אל שער המעיין ואל בריכת המלך
לא היה מקום לחיה שהייתה מתחתי לעבור.
2:15 אז עליתי בלילה ליד הנחל וראיתי את החומה ו
פנה לאחור, ונכנס בשער העמק, וכך חזר.
2:16 ולא ידעו השליטים לאן הלכתי ומה אעשה; גם אני לא
ובכל זאת סיפר את זה ליהודים, לא לכוהנים, לא לאצילים ולא
השליטים, ולא לכל השאר שעשו את העבודה.
2:17 ואמרתי אליהם, אתם רואים את המצוקה אשר אנו בה, איך ירושלים
שוכב חורבה, ושעריו נשרפו באש: בוא ותנו
נבנה חומת ירושלים, שלא נהיה עוד חרפה.
2:18 וַיַּגַּדְתִּי לָהֶם אֶת יַד אֱלֹהַי אֲשֶׁר טוֹבָה עָלַי; כמו גם
דברי המלך אשר דבר אלי. ויאמרו, נקום
להקים ולבנות. אז הם חיזקו את ידיהם לעבודה הטובה הזו.
2:19 אך כאשר סנבלט החורוני וטוביה העבד העמוני
וַיִּשְׁמַע גֶּשֶׁם הָערֵב, וַיִּצְחֲקוּ אוֹתָנוּ לְבַזּוֹת וּבְזוּ
אותנו, ואמר: מה הדבר הזה אשר אתם עושים? האם תמרוד נגד
מלך?
2:20 ועניתי להם ואמרתי להם אלוהי השמים הוא ירצה
משגשג אותנו; על כן נקום אנו עבדיו ונבנה: אך יש לכם
שום חלק, לא זכות, ולא זיכרון, בירושלים.