נחמיה
א,א דברי נחמיה בן חליה. וזה קרה ב
חודש כיסלאו, בשנה העשרים, כשהייתי בשושן הארמון,
1:2 בא חנני מאחי, הוא ואנשי יהודה; ו
שאלתי אותם על היהודים שנמלטו, שנותרו מהם
השבי, ועל ירושלים.
1:3 וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הַשָּׁרִיד אֲשֶׁר אֶת הַשְּׁבִיעָה שָׁם
בפרובינציה נמצאים בצרה ובחרפה גדולה : חומת
גַּם יְרוּשָׁלַ ִם נִשְׁבַּרְתָּה וְשַׁעֲרֵיהּ נִשְׂרְפוּ
אֵשׁ.
1:4 ויהי בשמעתי את הדברים האלה וישבתי ובכיתי.
ויתאבלו ימים אחדים, וצמו, והתפללו לפני אלוהי
גן העדן,
1:5 ויאמר נא ה\' אלוהי השמים הגדול והנורא.
אלוהים, שומר הברית והרחמים לאוהביו ומקיימים
מצוותיו:
1:6 תן אזנך קשוב ופקח עיניך למען תוכל
שמע את תפילת עבדך אשר אני מתפלל לפניך עתה, יום ו
לילה, לבני ישראל עבדיך, ותודה על חטאי
בני ישראל אשר חטאנו לך: גם אני וגם שלי
בית אבא חטאו.
1:7 השחיתנו בך מאוד ולא שמרנו
מצוות, ולא החוקים, והמשפטים אשר אתה
צוה את משה עבדך.
1:8 זכור נא את הדבר אשר ציווית את עבדך.
משה לאמר, אם תעברו, אפזר אתכם בין העם
אומות:
1:9 אבל אם תפנו אלי ושמרתם את מצוותי ועשיתם אותם; אמנם
עדיין היו מכם גוררים עד קצה השמים
אקבץ אותם משם, ואביא אותם אל המקום אשר
בחרתי להגדיר את שמי שם.
1:10 ואלה עבדיך ועמך אשר פדה על ידי
כוחך הגדול, ובידך החזקה.
1:11 יהוה נא, תן אזנך קשובה לתפילת
עבדך ולתפילת עבדיך הרוצים ליראך
שם: והצליח, נא, עבדך היום, והעניק לו
רחמים לעיני האיש הזה. כי אני הייתי כוס המלך.