סימן
6:1 ויצא משם ויבוא אל ארצו; ושלו
תלמידים הולכים אחריו.
6:2 ויגיע יום השבת התחיל ללמד בבית הכנסת.
ורבים שומעים אותו, נדהמו לאמר: מנין האיש הזה
את הדברים האלה? ומה חכמה זו הניתנת לו, שאפילו
יצירות אדירות כאלה עושות בידיו?
6:3 האין זה הנגר, בנה של מרי, אחיו של ג\'יימס, ו
חוזה, ושל יהודה ושמעון? והאם לא אחיותיו כאן איתנו? ו
הם נעלבו ממנו.
6:4 אבל ישוע אמר להם: נביא אינו חסר כבוד אלא בכבודו
ארץ משלו ובקרבו ובביתו.
6:5 ולא היה יכול לעשות שם מלאכת כח אלא ששם את ידיו על א
מעט אנשים חולים וריפאו אותם.
6:6 והוא התפעל בגלל חוסר אמונתם. והוא הסתובב סביב
כפרים, הוראה.
6:7 וַיִּקְרָא אֵלָיו שְׁנֵים עָשָׂר וַיְחִיל לְשַׁלְּחֵם בִּשְׁנַיִם
ושתיים; ונתן להם כוח על רוחות טמאות;
6:8 וציווה אותם שלא ייקחו דבר למסעם מלבד
צוות בלבד; אין יד, אין לחם, אין כסף בארנקם:
6:9 וַיְהִי לְסַנְדָלִים; ולא ללבוש שתי מעילים.
6:10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר תָּבֹאוּ בְבֵית.
תשכו שם עד שתצאו מהמקום ההוא.
6:11 וכל אשר לא יקבל אתכם ולא ישמע אתכם בצאתם
משם תנער את העפר מתחת לרגליך לעדות נגדם.
אֶלָּא אָמַר לָכֶם, יִהְיֶה סָבוּל לִסְדוֹם וְעַמּוּרָה
ביום הדין, מאשר לעיר ההיא.
6:12 ויצאו והטיפו כי אנשים יחזרו בתשובה.
6:13 וגירשו שדים רבים ומשחו בשמן רבים אשר
חולה, וריפא אותם.
6:14 וישמע עליו המלך הורדוס; (שהרי שמו נפוצו בחוץ לארץ:) והוא
אמר, כי יוחנן המטביל קם מן המתים, ולכן
מעשי גבורה מתגלים בו.
6:15 אמרו אחרים כי אליאס הוא. ואחרים אמרו, כי הוא נביא, או
בתור אחד הנביאים.
6:16 אך כאשר שמע הורדוס, אמר: יוחנן הוא אשר ערפתי את ראשו.
קם מן המתים.
6:17 כי הורדוס עצמו שלח ואחז ביוחנן וקשר אותו
בכלא למען הרודיאס אשת פיליפ אחיו: כי היה לו
התחתן איתה.
6:18 כי יוחנן אמר להורדוס: אין לך מותר לך
גיסה.
6:19 על כן היה להרודיאס ריב נגדו והיה הורג אותו;
אבל היא לא יכלה:
6:20 כי הורדוס פחד מיוחנן, כי ידע שהוא איש צדיק וקדוש, ו
התבונן בו; וכששמע אותו, עשה הרבה דברים ושמע אותו
בשמחה.
6:21 וכאשר הגיע יום נוח, כי הורדוס ביום הולדתו עשה א
סעודה לאדוניו, לקברניטים הגבוהים ולראשי אחוזות הגליל;
6:22 וכאשר נכנסה בתו של הרודיאס האמור, ותרקדה, ו
מצא חן בעיני הורדוס והיושבים עמו, אמר המלך אל העלמה.
בקש ממני כל אשר תרצה, ואתן לך.
6:23 וישבע לה: כל אשר תבקש ממני, אתן.
אתה, עד חצי מלכותי.
6:24 ותצא ותאמר אל אמה מה אשאל? והיא
אמר, ראש יוחנן המטביל.
6:25 ותבוא מיד בחיפזון אל המלך ותשאל לאמר.
אני רוצה שתתן לי על-ידי במטען את ראשו של יוחנן ה
מַטבִּיל.
6:26 ויצר המלך מאוד; בכל זאת למען שבועתו ולמענם
למען אשר ישב עמו, לא ידחה אותה.
6:27 ומיד שלח המלך תליין וצוה על ראשו
יובא: וילך וערף את ראשו בבית הסוהר.
6:28 והביא את ראשו במכל ונתן לנערה
העלמה נתנה אותו לאמה.
6:29 וכאשר שמעו זאת תלמידיו, באו ונטלו את גופתו.
והניח אותו בקבר.
6:30 והשליחים התאספו אל ישוע ויספרו לו
כל הדברים, גם מה שהם עשו וגם מה שהם לימדו.
6:31 ויאמר אליהם בוא לבד אל מקום מדברי
תנוחו קצת: כי הרבה באים והולכים, ולא היה להם
פנאי עד כדי אכילה.
6:32 וילכו אל מקום מדבר בספינה ביחידות.
6:33 וַיַּרְאוּ הָעָם אוֹתָם מִסְתַּלְּקִים, וַיֵּדְעוּ אוֹתוֹ רַבִּים, וַיִּרְחוּ לְרַגְלָה
לשם מכל הערים, ויצא מהם, ויתכנסו אליו.
6:34 וישוע, בצאתו, ראה אנשים רבים והתרגש
חמלה כלפיהם, כי היו כצאן שאין להם א
רועה צאן: והתחיל ללמדם הרבה דברים.
6:35 וכאשר עבר היום, באו אליו תלמידיו
אמר, זה מקום מדברי, ועתה עבר הזמן:
6:36 שלח אותם למען יכנסו אל הארץ מסביב ואל פניהם
הכפרים ויקנו לעצמם לחם כי אין להם מה לאכול.
6:37 ענה ואמר להם: תנו להם לאכול. והם אומרים אל
לו, נלך ונקנה לחם בשווי מאתיים פרוטות וניתן להם
לאכול?
6:38 אמר להם: כמה לחמים יש לכם? לך ותראה. ומתי הם
ידע, אומרים, חמישה ושני דגים.
6:39 ויורה להם לשבת את כולם בקבוצות על הירוק
דֶשֶׁא.
6:40 וישבו בדרגות במאות ובחמישים.
6:41 ולקח את חמשת הלחם ואת שני הדגים, הרים את מבטו
לשמים, וברכו, ושברו את הלחם, ונתן לשלו
תלמידים להעמיד לפניהם; וחילק שני הדגים ביניהם
את כל.
6:42 ואכלו כולם ויתמלאו.
6:43 ויקחו שנים עשר סלים מלאים מהשברים והשברים
מַזַל דָגִים.
6:44 והאוכלים מן הלחם היו כחמשת אלפים איש.
6:45 ומיד הכריח את תלמידיו להיכנס לספינה, ו
ללכת לצד השני לפני בית ציידה, בזמן שישלח את
אֲנָשִׁים.
6:46 וַיִּשְׁלַח אֹתָם וַיֵּלֶךְ לַהָר להתפלל.
6:47 וכאשר הגיע הערב, הייתה הספינה בתוך הים, והוא
לבד על האדמה.
6:48 וירא אותם עמלים בחתירה; כי הרוח הייתה נגדם:
וכמשמרת הלילה הרביעית בא אליהם מהלך
על הים, והיה עובר לידם.
6:49 אך כאשר ראו אותו הולך על הים, הם שיערו שזה היה א
רוח, וזעקה:
6:50 כי כולם ראו אותו ונסערו. ומיד הוא דיבר עם
אותם, ואמר להם: תהיי שמחה: אני זה; לא לפחד.
6:51 ויעלה אליהם אל הספינה; ופסק הרוח : והם
היו מאוד נדהמים בעצמם לאין שיעור, ותמהו.
6:52 כי לא חשבו על נס הלחם כי לבם היה
מוּקשֶׁה.
6:53 וכאשר עברו, באו אל ארץ גנסרת.
ומשך אל החוף.
6:54 וכשיצאו מהספינה, מיד הכירו אותו.
6:55 ורץ בכל האזור הזה מסביב והתחיל להסתובב
במיטות אלה שהיו חולים, במקום ששמעו שהוא נמצא.
6:56 וכל אשר יבוא לכפרים או לערים או למדינה הם
השכיב את החולה ברחובות, והפציר בו שייגעו אם
לא היה אלא גבול בגדיו: וכל אשר נגעו בו היו
נעשה שלם.