לוק
20:1 ויהי באחד הימים ההם כשלמד את העם
בבית המקדש, והטיף את הבשורה, את ראשי הכהנים ואת
סופרים באו עליו עם הזקנים,
20:2 וידבר אליו לאמר הגיד לנו באיזו סמכות אתה עושה אלה
דברים? או מי הוא אשר נתן לך את הרשות הזאת?
20:3 ויען ויאמר אליהם גם אני אשאל אתכם דבר אחד; ו
ענה לי:
20:4 טבילת יוחנן, האם הייתה משמיים או מבני אדם?
20:5 וַיַּחֲנוּ לִפְנֵיהֶם לֵאמֹר אִם אָמַר מִן הַשָּׁמַיִם;
יאמר: מדוע לא האמנתם בו?
20:6 אבל ואם נאמר מבני אדם; כל העם יסקלו אותנו באבנים: כי הם
שכנע שיוחנן היה נביא.
20:7 ויענו כי לא ידעו מאין זה.
20:8 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ: וְלֹא אוֹמֵר אֶתְכֶם בְּאֵיזֶה רֹשֶׁת אֲנִי עוֹשֶׂה
את הדברים האלה.
20:9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה; איש פלוני נטע
כרם, ויוציאו לבעלים, וילכו לארץ רחוקה
במשך זמן רב.
20:10 וַיִּשְׁלַח בְּעוֹתָם אֶת-עַבְדָּה אֶל-הַבְּלָלִים לְהִצְטָרִים
תן לו מפרי הכרם: אבל הבעלים הכו אותו ו
שלח אותו משם ריק.
20:11 וַיִּשְׁלַח עוֹבֵד אֶחָד וַיַּכּוֹתוּ גַּם בּוֹ וַיִּתְפַּנְּנוּ
אותו בושה, ושלחו אותו ריק.
20:12 וַיִּשְׁלַח שְׁלִישִׁי וַיִּפְצְעוּ גַּם אוֹתוֹ וַיִּגְרְשוּ.
20:13 ויאמר אדון הכרם מה אעשה? אני אשלח את שלי
בן אהוב: יכול להיות שהם יכבדו אותו כשיראו אותו.
20:14 אך כאשר ראו אותו בעלי הבעל, חשבו ביניהם לאמר.
זה היורש: בוא נהרוג אותו כדי שתהיה הירושה
שֶׁלָנוּ.
20:15 והשליכו אותו מן הכרם והרגוהו. מה לכן
יעשה להם אדון הכרם?
20:16 יבוא וישמיד את הבעלים האלה ויתן את הכרם
לאחרים. וכששמעו, אמרו חלילה.
20:17 ויראה אותם ויאמר מה זה הכתוב הכתוב
אבן אשר דחו הבונים, היא הפכה לראש ה
פינה?
20:18 כל אשר יפול על האבן ההיא ישבר; אלא על מי שהוא
זה ייפול, זה יטחן אותו לאבקה.
20:19 וראשי הכוהנים והסופרים ביקשו באותה שעה לשים ידיים
עליו; וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם: כִּי הָרְאוּ כִּי-לוֹ
אמר את המשל הזה נגדם.
20:20 וישמרו בו, ושלחו מרגלים אשר יעמידו פנים
עצמם רק אנשים, כדי שיוכלו להחזיק בדבריו, כך
הם עשויים למסור אותו לכוחו ולסמכותו של המושל.
20:21 ושאלו אותו לאמר אדוני אנו יודעים כי אתה אומר ו
מלמד בצדק, גם אתה לא מקבל אדם, אלא מלמד
דרך אלוהים באמת:
20:22 האם מותר לנו לתת מס לקיסר או לא?
20:23 וראה את ערמומיותם ואמר להם למה אתם מפתים אותי?
20:24 תראה לי אגורה. של מי יש את התמונה והכיתוב? הם ענו
ואמר, של קיסר.
20:25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִגְלוּ לְקִסר אֶת-הַאֲשֶׁר
לקיסר ולאלוהים הדברים אשר לאלוהים.
20:26 ולא יכלו לאחוז בדבריו לפני העם והם
התפעלו מתשובתו, ושתקו.
20:27 ויבואו אליו כמה מן הצדוקים המכחישים שיש
תְקוּמָה; והם שאלו אותו,
20:28 לאמר אדוני כתב לנו משה אם ימות אחיו של איש
אישה, והוא מת בלי ילדים, שאחיו ייקח את שלו
אשה, ותקים זרע לאחיו.
20:29 אז היו שבעה אחים ויקח הראשון אשה וימות
בלי ילדים.
20:30 ויקח אותה השני לאישה, וימות בלי ילדים.
20:31 ויקח אותה השלישי; וכדומה גם השבעה: ויצאו
ללא ילדים, ומת.
20:32 אחרון מכולם גם האישה מתה.
20:33 לפיכך בתחיית המתים, אשתו של מי היא? כי שבעה היה
אותה לאישה.
20:34 וישוע השיב ואמר אליהם: בני העולם הזה מתחתנים.
וניתנים בנישואין:
20:35 אבל אלה אשר ייחשבו ראויים להשיג את העולם ההוא, ואת
תחיה מן המתים, לא להתחתן, ולא להינשא:
20:36 ולא יוכלו עוד למות כי הם שווים למלאכים; ו
הם בני אלוהים, בהיותם ילדי תחיית המתים.
20:37 עתה כאשר קמו המתים, אפילו משה הראה בסנה כאשר הוא
קורא את ה\' אלוקי אברהם ואת אלוהי יצחק ואת האלוהים
של יעקב.
20:38 כי אינו אלוהי המתים כי אם החיים כי כולם חיים להם
אוֹתוֹ.
20:39 ויענו אחדים מהסופרים אמרו, אדוני, טוב אמרת.
20:40 ואחרי זה לא העזו לשאול אותו שום שאלה.
20:41 ויאמר אליהם איך אומרים כי המשיח הוא בנו של דוד?
20:42 ויאמר דוד בעצמו בספר תהילים אמר יהוה אלי
אדוני, שב אתה לימיני,
20:43 עד שאעשה את אויביך להדום רגליך.
20:44 אז קרא לו דוד אדון, איך הוא בנו?
20:45 ואז בקהל כל העם אמר לתלמידיו:
20:46 היזהרו מהסופרים הרוצים ללכת בגלימות ארוכות ולאהוב
ברכות בשווקים, והמושבים הגבוהים ביותר בבתי הכנסת, ו
החדרים הראשיים במשתות;
20:47 אשר אוכלים בתי אלמנות ולמופע מתפללים ארוכות.
יקבל קלקול גדול יותר.