לוק 20:1 ויהי באחד הימים ההם כשלמד את העם בבית המקדש, והטיף את הבשורה, את ראשי הכהנים ואת סופרים באו עליו עם הזקנים, 20:2 וידבר אליו לאמר הגיד לנו באיזו סמכות אתה עושה אלה דברים? או מי הוא אשר נתן לך את הרשות הזאת? 20:3 ויען ויאמר אליהם גם אני אשאל אתכם דבר אחד; ו ענה לי: 20:4 טבילת יוחנן, האם הייתה משמיים או מבני אדם? 20:5 וַיַּחֲנוּ לִפְנֵיהֶם לֵאמֹר אִם אָמַר מִן הַשָּׁמַיִם; יאמר: מדוע לא האמנתם בו? 20:6 אבל ואם נאמר מבני אדם; כל העם יסקלו אותנו באבנים: כי הם שכנע שיוחנן היה נביא. 20:7 ויענו כי לא ידעו מאין זה. 20:8 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ: וְלֹא אוֹמֵר אֶתְכֶם בְּאֵיזֶה רֹשֶׁת אֲנִי עוֹשֶׂה את הדברים האלה. 20:9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה; איש פלוני נטע כרם, ויוציאו לבעלים, וילכו לארץ רחוקה במשך זמן רב. 20:10 וַיִּשְׁלַח בְּעוֹתָם אֶת-עַבְדָּה אֶל-הַבְּלָלִים לְהִצְטָרִים תן לו מפרי הכרם: אבל הבעלים הכו אותו ו שלח אותו משם ריק. 20:11 וַיִּשְׁלַח עוֹבֵד אֶחָד וַיַּכּוֹתוּ גַּם בּוֹ וַיִּתְפַּנְּנוּ אותו בושה, ושלחו אותו ריק. 20:12 וַיִּשְׁלַח שְׁלִישִׁי וַיִּפְצְעוּ גַּם אוֹתוֹ וַיִּגְרְשוּ. 20:13 ויאמר אדון הכרם מה אעשה? אני אשלח את שלי בן אהוב: יכול להיות שהם יכבדו אותו כשיראו אותו. 20:14 אך כאשר ראו אותו בעלי הבעל, חשבו ביניהם לאמר. זה היורש: בוא נהרוג אותו כדי שתהיה הירושה שֶׁלָנוּ. 20:15 והשליכו אותו מן הכרם והרגוהו. מה לכן יעשה להם אדון הכרם? 20:16 יבוא וישמיד את הבעלים האלה ויתן את הכרם לאחרים. וכששמעו, אמרו חלילה. 20:17 ויראה אותם ויאמר מה זה הכתוב הכתוב אבן אשר דחו הבונים, היא הפכה לראש ה פינה? 20:18 כל אשר יפול על האבן ההיא ישבר; אלא על מי שהוא זה ייפול, זה יטחן אותו לאבקה. 20:19 וראשי הכוהנים והסופרים ביקשו באותה שעה לשים ידיים עליו; וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם: כִּי הָרְאוּ כִּי-לוֹ אמר את המשל הזה נגדם. 20:20 וישמרו בו, ושלחו מרגלים אשר יעמידו פנים עצמם רק אנשים, כדי שיוכלו להחזיק בדבריו, כך הם עשויים למסור אותו לכוחו ולסמכותו של המושל. 20:21 ושאלו אותו לאמר אדוני אנו יודעים כי אתה אומר ו מלמד בצדק, גם אתה לא מקבל אדם, אלא מלמד דרך אלוהים באמת: 20:22 האם מותר לנו לתת מס לקיסר או לא? 20:23 וראה את ערמומיותם ואמר להם למה אתם מפתים אותי? 20:24 תראה לי אגורה. של מי יש את התמונה והכיתוב? הם ענו ואמר, של קיסר. 20:25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִגְלוּ לְקִסר אֶת-הַאֲשֶׁר לקיסר ולאלוהים הדברים אשר לאלוהים. 20:26 ולא יכלו לאחוז בדבריו לפני העם והם התפעלו מתשובתו, ושתקו. 20:27 ויבואו אליו כמה מן הצדוקים המכחישים שיש תְקוּמָה; והם שאלו אותו, 20:28 לאמר אדוני כתב לנו משה אם ימות אחיו של איש אישה, והוא מת בלי ילדים, שאחיו ייקח את שלו אשה, ותקים זרע לאחיו. 20:29 אז היו שבעה אחים ויקח הראשון אשה וימות בלי ילדים. 20:30 ויקח אותה השני לאישה, וימות בלי ילדים. 20:31 ויקח אותה השלישי; וכדומה גם השבעה: ויצאו ללא ילדים, ומת. 20:32 אחרון מכולם גם האישה מתה. 20:33 לפיכך בתחיית המתים, אשתו של מי היא? כי שבעה היה אותה לאישה. 20:34 וישוע השיב ואמר אליהם: בני העולם הזה מתחתנים. וניתנים בנישואין: 20:35 אבל אלה אשר ייחשבו ראויים להשיג את העולם ההוא, ואת תחיה מן המתים, לא להתחתן, ולא להינשא: 20:36 ולא יוכלו עוד למות כי הם שווים למלאכים; ו הם בני אלוהים, בהיותם ילדי תחיית המתים. 20:37 עתה כאשר קמו המתים, אפילו משה הראה בסנה כאשר הוא קורא את ה\' אלוקי אברהם ואת אלוהי יצחק ואת האלוהים של יעקב. 20:38 כי אינו אלוהי המתים כי אם החיים כי כולם חיים להם אוֹתוֹ. 20:39 ויענו אחדים מהסופרים אמרו, אדוני, טוב אמרת. 20:40 ואחרי זה לא העזו לשאול אותו שום שאלה. 20:41 ויאמר אליהם איך אומרים כי המשיח הוא בנו של דוד? 20:42 ויאמר דוד בעצמו בספר תהילים אמר יהוה אלי אדוני, שב אתה לימיני, 20:43 עד שאעשה את אויביך להדום רגליך. 20:44 אז קרא לו דוד אדון, איך הוא בנו? 20:45 ואז בקהל כל העם אמר לתלמידיו: 20:46 היזהרו מהסופרים הרוצים ללכת בגלימות ארוכות ולאהוב ברכות בשווקים, והמושבים הגבוהים ביותר בבתי הכנסת, ו החדרים הראשיים במשתות; 20:47 אשר אוכלים בתי אלמנות ולמופע מתפללים ארוכות. יקבל קלקול גדול יותר.