לוק
14:1 ויהי בבואו אל בית אחד מהראשים
פרושים לאכול לחם ביום השבת, שצפו בו.
14:2 והנה איש אחד היה לפניו בעל הנזלת.
14:3 ויענה ישוע דיבר אל המשפטנים והפרושים לאמר האם זה
מותר לרפא ביום השבת?
14:4 וישתקו. וַיִּקַּח אוֹתוֹ, וַיַּרְפֵּא אוֹתוֹ, וַיָּנַח לוֹ
ללכת;
14:5 ויענו להם לאמר למי מכם יהיה חמור או שור
נפל לבור, ולא יוציאו מיד בשבת
יְוֹם?
14:6 ולא יכלו להשיב לו שוב על הדברים האלה.
14:7 ויוציא משל לאלה שהוזמנו בסימן
איך הם בחרו את החדרים הראשיים; אומר להם,
14:8 כאשר תצטרכו מכל אדם לחתונה, אל תשב ב
החדר הגבוה ביותר; שמא אדם מכובד יותר מכפי שתצטווה עליו;
14:9 והציווה לך ואליו יבוא ואמר לך תן לאיש הזה מקום;
ואתה מתחיל בבושה לקחת את החדר הנמוך ביותר.
14:10 אבל כשתצטרכו, לכו והשב בחדר הנמוך ביותר; זה כאשר
מי שהורה לך לבוא, הוא יכול לומר לך, חבר, עלה למעלה.
אז תשתחוה לפני היושבים
איתך.
י"ד יא, כִּי כָּל-הַמִּתְרוֹמֶה, יָבוֹץ; והמשפיל
עצמו יתעלה.
14:12 וַיֹּאמֶר גַּם אֶל אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה סְעֻדָּה אוֹ
סעודה, אל תקרא לחבריך, ולא אחיך, לא קרוביך, ולא
שכניך העשירים; פן יחזרו גם אליך, ותהיה תמורה
עשה אותך.
14:13 אבל כאשר אתה עושה משתה, קרא לעני, לפגוע, לצולע,
סומא:
14:14 ותבורך; כי לא יוכלו לגמולך : בעבורך
יקבל גמול בתחיית הצדיקים.
14:15 וכאשר שמע אחד מהיושבים עמו את הדברים, הוא
אָמַר לוֹ, אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם בְּמַלְכוּת אֱלֹהִים.
14:16 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִישׁ אֶחָד עָשָׂה סְעָרָה גְּדוֹלָה וַיֹּאמֶר לְרַבִּים.
14:17 ושלח את עבדו בשעת הסעודה לומר למזמינים
תבואו; כי כל הדברים מוכנים כעת.
14:18 וכולם בהסכמה אחת התחילו לתרץ. אמר הראשון אל
לו, קניתי חתיכת אדמה, ואני חייב ללכת ולראות אותה: אני
תתפללי שתסלח לי.
14:19 ויאמר אחר: חמישה עולי בקר קניתי, והלכתי להוכיח.
אותם: אני מתפללת שתסלחו לי.
14:20 וַיֹּאמֶר אַחֵר, נָשָׂאִי אִשָּה, וְעַל-כֵּן אֵין לֹא לִבּוֹא.
14:21 ויבוא העבד ההוא והראה לאדוניו את הדברים האלה. ואז המאסטר
אמר לבית כעס אל עבדו, צא מהר אל הים
רחובות ונתיבי העיר, והביאו לכאן את העניים, ואת
מום, והעצור, והעיוורים.
14:22 וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד אֲדֹנָי, עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּתָּ, וְעַל כֵּן.
יש מקום.
14:23 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הָעֶבֶד צֵא אֶת-הַמִּדְרָכוֹת וְאֶת-הַמִּגְווֹת.
וְכָלֵף אוֹתָם לִבְאוֹת, לְמַלֵּא בֵּיתִי.
14:24 כי אני אומר לכם, שאף אחד מאותם אנשים שהוזמנו לא יטעם
של ארוחת הערב שלי.
14:25 וַיֵּלֶךְ עִמּוֹ הָמִים רַבִּים וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר אֶל
אוֹתָם,
14:26 אם יבוא אלי איש ולא ישנא את אביו ואת אמו ואשתו
וילדים, ואחים ואחיות, כן, וגם חייו, הוא
לא יכול להיות התלמיד שלי.
14:27 וכל מי שלא ישא את צלבו ויבוא אחרי, לא יכול להיות שלי
תַלמִיד.
14:28 כי מי מכם, המתכוון לבנות מגדל, לא יושב ראשון,
וסופר את העלות, האם יש לו מספיק לגמור אותה?
14:29 שמא אחרי שהניח את היסוד ולא יוכל לסיים.
זה, כל מה שראה זה מתחיל ללעוג לו,
14:30 לאמר, האיש הזה התחיל לבנות ולא היה מסוגל לסיים.
14:31 או איזה מלך, הולך לעשות מלחמה במלך אחר, לא ישב
תחילה, ויתיעץ אם יוכל לפגוש אותו בעשרת אלפים
שבא עליו עם עשרים אלף?
14:32 לחלופין, בעוד שהשני עדיין רחוק, הוא שולח א
שגריר וחפץ בתנאי שלום.
14:33 כך גם כל מי שהוא מכם אשר לא עזב את כל אשר לו.
הוא לא יכול להיות תלמיד שלי.
14:34 מלח טוב, אבל אם אבד המלח את ריחו, במה יעשה
להיות מתובל?
14:35 לא ראוי לארץ ולא לזבל; אבל גברים מלהקים
זה החוצה. מי שיש לו אוזניים לשמוע, ישמע.