סֵפֶר וַיִקְרָא
17:1 וידבר ה\' אל משה לאמר.
יז:ב דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני
ישראל, ואמרת אליהם; זה הדבר אשר ליהוה
ציווה, אומר,
יז:ג כל איש מבית ישראל ההורג שור או
כבש או עז במחנה או שהורג אותו מחוץ למחנה
יז:4 ולא יביאו אל פתח אוהל מועד
להקריב מנחה ליהוה לפני אוהל ה\';
דם ייזקף לאיש ההוא; הוא שפך דם; והאיש ההוא
ייכרת מקרב עמו:
יז,ה למען יביאו בני ישראל את זבחיהם, אשר
הם מקריבים בשדה הפתוח גם כדי להביאם אל האדמה
יהוה, עד פתח אוהל מועד, אל
כֹּהֵן, וְהִקְרִיב אוֹתָם לְמִשְׁלָמִים לַיהוָה.
17:6 ויזרק הכהן את הדם על מזבח יהוה ב
פתח אהל מועד, ולשרוף את השומן לא
ריח מתוק ליהוה.
יז,ז ולא יקרבו עוד את זבחיהם לשדים, אחריהם
הם זנו. זה יהיה להם חוק לעולם
לאורך הדורות שלהם.
17:8 ואמרת אליהם: כל איש מבית
יִשְׂרָאֵל, אוֹ מִן הַנִּכְרִים הַגָּרִים בָּכֶם, הַמִּקְרִיבִים א
קורבן או קורבן,
יז:9 ולא יביאו אל פתח אוהל מועד
להקריבו ליהוה; גם האיש ההוא ייכרת מקרבו
אֲנָשִׁים.
17:10 וכל איש מבית ישראל או מהנכרים
הגרים בקרבכם, האוכלים כל-דם; אני אפילו אקבע
פניי אל הנפש ההיא אוכלת דם ותכרתו ממנה
בקרב עמו.
17:11 כי חיי הבשר בדם ונתתי לכם
על המזבח לכפר על נפשותיכם: כי הדם הוא
שעושה כפרה על הנפש.
17:12 על כן אמרתי לבני ישראל לא תאכל נפש מכם
דָּם, וְלֹא יֹאכַל דָּם גָּר הַגָּר בָּכֶם.
17:13 וכל אשר יהיה איש מבני ישראל או מבני ישראל
זרים השוהים בקרבכם, אשר צדים ולוכדים כל בהמה
או עוף שאפשר לאכול; אפילו ישפוך את דמו, ו
לכסות אותו באבק.
יז:14 כי זה חיי כל בשר; הדם של זה הוא לכל החיים
על כן אמרתי לבני ישראל, אתם תאכלו
דם מאין בשר: כי חיי כל בשר הם הדם
ממנו: כל אשר אוכל אותו יכרת.
17:15 וכל נפש שתאכל את אשר מת מעצמו או את אשר היה
קרוע בהמות, בין אם זו אחת ממדינתך, או זר,
גם יכבס את בגדיו וגם רחץ במים ויהיה
טמא עד הערב: אז יטהר.
יז:טז וְאִם-לֹא-רוֹחֵץ וְלֹא-רוֹחַץ בָּשָׂר; אז הוא ישא את שלו
עָווֹן.