סֵפֶר וַיִקְרָא 13:1 וידבר ה\' אל משה ואל אהרן לאמר. יג:ב כאשר יהיה לאדם בעור בשרו עלייה, גלד או כתם בהיר, ויהי בעור בשרו כמגפת צָרַעַת; וְיוֹבֵא אוֹתוֹ אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אֶחָד מִמֶּנּוּ בניו הכהנים: 13:3 ויראה הכהן את המכה בעור הבשר ו כשהשיער במגפה הפך לבן, והמגפה הנראית לעין עמוק יותר מעור בשרו היא מכת צרעת : וה כֹּהֵן יִרְאֶה בּוֹ וַיִּטְמָא אוֹתוֹ. 13:4 אם הכתם הבהיר לבן בעור בשרו, וראה לא עמוק מן העור, ושערו לא ילבין; לאחר מכן יסגר הכהן את בעל המגפה שבעת ימים. 13:5 והכוהן יראה בו ביום השביעי והנה אם מגפה בעיניו תהיה בשהייה, והמגפה לא תתפשט בעור; ואז יסגר אותו הכהן עוד שבעה ימים. 13:6 ויראה בו הכהן שוב ביום השביעי והנה אם המגפה תהיה כהה במקצת, והמגפה לא התפשטה בעור, ה כוהן יטהר אותו: אינו אלא גלד: ורחץ בגדיו, ויהיו נקיים. 13:7 אבל אם התפשט הגלד הרבה בעור, אחר כך היה נִרְאֶה מִן הַכֹּהֵן לְטַהֲרוֹ, יִרְאוּ מֵהַכֹּהֵן שוב: 13:8 ואם ראה הכהן כי והנה הגלד מתפשט בעור הכהן יטמאו: צרעת היא. יג:9 כאשר מכת הצרעת תהיה באדם, יביאו אותו הכומר; 13:10 ויראה אותו הכהן והנה אם העולה לבנה בחלל עור, והוא הפך את השיער לבן, ונכנס בשר נא במהירות העולה; 13:11 צרעת זקנה היא בעור בשרו, והכוהן יעשה לְהַטְמָא אוֹתוֹ, וְלֹא יִסְתַּר, כִּי טָמֵא. 13:12 ואם תפרוץ צרעת בעור, והצרעת תכסה את הכל. עורו של בעל המגפה מראשו ועד רגלו. בכל אשר יראה הכהן; 13:13 ויבחן הכהן והנה הצרעת כיסתה את כל בשרו, יטהר את המכה: היא הכל הלבין: הוא נקי. 13:14 אבל כשיראה בו בשר נא יטמא. 13:15 וַיַּרְא הַכֹּהֵן אֶת-הַבָּשָׂר הַגָּל, וַיִּטְמָא אוֹתוֹ. כי הבשר הגולמי טמא: צרעת היא. 13:16 או אם ישוב הבשר הגולמי וישתנה ללבן, יבוא. אל הכהן; 13:17 ויראה אותו הכהן והנה אם נהפכה המגפה לבן; וְהַכֹּהֵן יִטָּה אֹתוֹ אֶת-הַמִּגְפָּה. הוא נקי. 13:18 גם הבשר אשר בעורו היה רתיחה והוא נרפא, 13:19 ובמקום הרתיחה תהיה עלייה לבנה או כתם בהיר. לבן, ומעט אדמדם, ויראו אותו לכהן; 13:20 ואם יראה אותו הכהן והנה הוא נראה נמוך מן עור, ושערו הלבין; יגיד הכהן אותו טמא: זו מכת צרעת שנשברה מתוך השחין. 13:21 אבל אם יביט בו הכהן והנה אין שערות לבנות בו, ואם לא יהיה נמוך מהעור, אלא יהיה כהה במקצת; ואז יסגר אותו הכהן שבעה ימים. 13:22 ואם התפשט הרבה בעור, יעשה הכהן לטמא אותו: מגפה היא. 13:23 אבל אם נקודת האור תישאר במקומו ולא תתפשט, היא א רתיחה בוערת; והכוהן יטהר אותו. 13:24 או אם יש בשר בעור אשר בוערת חמה ולבשר המהיר שנשרף יש כתם בהיר לבן, במידת מה אדמדם, או לבן; 13:25 ויראה בה הכהן והנה אם השיער בפנים כתם בהיר יהפוך ללבן, והוא יהיה במראה עמוק יותר מהעור; זה היא צרעת שנבקעה מן הבעירה: על כן הכהן לטמא אותו: מכת צרעת היא. 13:26 אבל אם הכוהן יראה בה והנה אין שיער לבן בה נקודה בהירה, והיא לא תהיה נמוכה מהעור השני, אבל תהיה במידת מה אפל; ואז יסגר אותו הכהן שבעה ימים. 13:27 ויראה בו הכהן ביום השביעי ואם נפרץ הרבה בחוץ בעור, אז יטמא אותו הכהן: זה היא מכת הצרעת. 13:28 ואם הכתם הבהיר תישאר במקומו ולא תתפשט בעור אבל זה יהיה קצת חשוך; זה עליית הבערה, והכוהן יבטאהו נקי: כי דלקת הבעירה היא. 13:29 אם לאיש או אשה תהיה מגפה בראש או בזקן; 13:30 ויראה הכהן את המגפה והנה אם היא נראית לעין. עמוק יותר מהעור; ויהי בה שערה דקה צהובה; אז ה כֹּהֵן יְטָמֵא: קְרָקַת יָבֵשׁ הוּא מְצַרַע על הראש או הזקן. 13:31 ואם יראה הכהן את מכת הקשקשת והנה. לא נראה עמוק יותר מהעור, ושאין בו שיער שחור זה; ואז יסגר הכהן את בעל מכת הקשקשת שבעה ימים: 13:32 וביום השביעי יראה הכהן את המגפה והנה. אם הקשקשת לא התפשטה, ואין בה שיער צהוב, וה קשקשת לא תראה עמוק יותר מהעור; 13:33 הוא יגלח, ואת הקשחת לא יגלח; והכוהן יסגר את בעל הקשקשת עוד שבעה ימים: 13:34 וביום השביעי יראה הכהן בקרקפת והנה. אם הקשקשת לא תתפשט בעור, ולא תהיה במראה עמוק יותר מה עור; וְהַכֹּהֵן יִטָּהֵר וַיִּרְחֹץ בגדים, ולהיות נקיים. 13:35 אבל אם הקשקשת תתפשט הרבה בעור אחרי טיהורו; 13:36 ויראה בו הכהן והנה אם הקרקת פרושה בעור, לא יבקש הכהן שיער צהוב; הוא טמא. 13:37 אבל אם הקשקשת בעיניו בשהייה, וכי יש שיער שחור גדל בה; נרפא הקשקשת, טהר הוא: והכוהן לבטא אותו נקי. 13:38 אם גם לגבר או לאישה יהיו בעור בשרם כתמים בהירים אפילו כתמים בהירים לבנים; 13:39 ויראה הכהן והנה הכתמים הבהירים בעור מבשרם לבן כהה; זה כתם מנומש שצומח פנימה העור; הוא נקי. 13:40 והאיש אשר נפל שערו מראשו, הוא קירח; בכל זאת הוא לְנַקוֹת. 13:41 ומי ששערו נפל מחלק ראשו כלפי פניו הוא מצח קירח: בכל זאת נקי הוא. 13:42 ואם יש בראש הקירח או הקירח, אדמדם לבן דַלֶקֶת; זו צרעת שצצה בראשו הקירח, או במצחו הקירח. 13:43 ויראה בה הכהן והנה אם קמת האדמה כואב להיות לבן אדמדם בראשו הקירח, או במצחו הקירח, כמו ה צרעת מופיעה בעור הבשר; 13:44 מצורע הוא טמא הוא הכהן יגיד אותו. טמא לגמרי; המגפה שלו בראש. 13:45 והמצורע אשר בו המגפה, בגדיו יהיו קרועים ושלו ראש חשוף, וישים כיסוי על שפתו העליונה, ויעשה לבכות, טמא, טמא. 13:46 כל הימים אשר תהיה בו המכה יטמא; הוא טמא: לבדו ישכון; בלא המחנה מושבו לִהיוֹת. 13:47 גם הבגד שמכת הצרעת נמצאת בו, אם זה א בגד צמר, או בגד פשתן; 13:48 בין זה בעיוות ובין בוויץ; של פשתן, או של צמר; בין אם ב עור, או בכל דבר העשוי מעור; 13:49 ואם תהיה המכה ירקרק או אדמדם בבגד או בעור. או בעיוות, או בוויץ, או בכל דבר עור; זה מכת צרעת, ויראו לכהן: 13:50 ויראה הכהן במגפה ויסגר אותה בעל ה מגפה שבעה ימים: 13:51 ויראה את המגפה ביום השביעי אם תהיה המגפה פרוש בבגד, או בעיוות, או בוול, או בעור, או בכל עבודה העשויה מעור; המגפה היא צרעת מטרידה; הוא טמא. 13:52 על כן ישרף את הבגד ההוא, בין עיוות ובין, בצמר או בפשתן, או בכל דבר עור, שהמכת בו: כי היא א צרעת מטרידה; יישרף באש. 13:53 ואם יסתכל הכהן והנה אין המגפה מתפשטת הבגד, או בעיוות, או בוול, או בכל דבר של עור; 13:54 ויצווה הכהן לרחוץ את הדבר אשר בו מגפה היא, והוא יסגר אותה עוד שבעה ימים: 13:55 ויראה הכהן את המגפה לאחר כיבוסה. הִנֵּה, אִם לֹא שָׁנָה הַמִּגְפָּה אֶת צְבוֹרוֹ, וְלֹא יִהְיֶה הַמִּגָּה התפשטות; היא טמאה; תשרף אותו באש; זה עצבני פנימה, בין אם היא חשופה מבפנים או מבחוץ. 13:56 ואם יראה הכהן והנה לאחר מכן חושך המכה מעט הכביסה של זה; אז יקרעו מן הבגד או ממנו העור, או מתוך העיוות, או מתוך האץ: 13:57 ואם עדיין נראה בבגד, או בעיוות, או ב- ווף, או בכל דבר של עור; מגפה מתפשטת היא: תשרוף אֲשֶׁר שֶׁהָיָה הַמַּגְפָּה בְּאֵשׁ. 13:58 והבגד, או עיוות או בלם, או כל דבר שעורו הָיָה, אֲשֶׁר תִּרְחֵץ, אִם-יָסָר מִפְּנֵיהֶם הַמַּגָּה, הֲרֵי זֶה יכבס בפעם השנייה, ויהיה נקי. 13:59 זה דין מכת צרעת בבגד צמר או פשתן, או בעיוות, או ווף, או כל דבר של עורות, לבטא זה נקי, או לבטא אותו טמא.