סֵפֶר וַיִקְרָא
13:1 וידבר ה\' אל משה ואל אהרן לאמר.
יג:ב כאשר יהיה לאדם בעור בשרו עלייה, גלד או
כתם בהיר, ויהי בעור בשרו כמגפת
צָרַעַת; וְיוֹבֵא אוֹתוֹ אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אֶחָד מִמֶּנּוּ
בניו הכהנים:
13:3 ויראה הכהן את המכה בעור הבשר ו
כשהשיער במגפה הפך לבן, והמגפה הנראית לעין
עמוק יותר מעור בשרו היא מכת צרעת : וה
כֹּהֵן יִרְאֶה בּוֹ וַיִּטְמָא אוֹתוֹ.
13:4 אם הכתם הבהיר לבן בעור בשרו, וראה
לא עמוק מן העור, ושערו לא ילבין; לאחר מכן
יסגר הכהן את בעל המגפה שבעת ימים.
13:5 והכוהן יראה בו ביום השביעי והנה אם
מגפה בעיניו תהיה בשהייה, והמגפה לא תתפשט בעור;
ואז יסגר אותו הכהן עוד שבעה ימים.
13:6 ויראה בו הכהן שוב ביום השביעי והנה אם
המגפה תהיה כהה במקצת, והמגפה לא התפשטה בעור, ה
כוהן יטהר אותו: אינו אלא גלד: ורחץ
בגדיו, ויהיו נקיים.
13:7 אבל אם התפשט הגלד הרבה בעור, אחר כך היה
נִרְאֶה מִן הַכֹּהֵן לְטַהֲרוֹ, יִרְאוּ מֵהַכֹּהֵן
שוב:
13:8 ואם ראה הכהן כי והנה הגלד מתפשט בעור
הכהן יטמאו: צרעת היא.
יג:9 כאשר מכת הצרעת תהיה באדם, יביאו אותו
הכומר;
13:10 ויראה אותו הכהן והנה אם העולה לבנה בחלל
עור, והוא הפך את השיער לבן, ונכנס בשר נא במהירות
העולה;
13:11 צרעת זקנה היא בעור בשרו, והכוהן יעשה
לְהַטְמָא אוֹתוֹ, וְלֹא יִסְתַּר, כִּי טָמֵא.
13:12 ואם תפרוץ צרעת בעור, והצרעת תכסה את הכל.
עורו של בעל המגפה מראשו ועד רגלו.
בכל אשר יראה הכהן;
13:13 ויבחן הכהן והנה הצרעת כיסתה
את כל בשרו, יטהר את המכה: היא
הכל הלבין: הוא נקי.
13:14 אבל כשיראה בו בשר נא יטמא.
13:15 וַיַּרְא הַכֹּהֵן אֶת-הַבָּשָׂר הַגָּל, וַיִּטְמָא אוֹתוֹ.
כי הבשר הגולמי טמא: צרעת היא.
13:16 או אם ישוב הבשר הגולמי וישתנה ללבן, יבוא.
אל הכהן;
13:17 ויראה אותו הכהן והנה אם נהפכה המגפה
לבן; וְהַכֹּהֵן יִטָּה אֹתוֹ אֶת-הַמִּגְפָּה.
הוא נקי.
13:18 גם הבשר אשר בעורו היה רתיחה והוא
נרפא,
13:19 ובמקום הרתיחה תהיה עלייה לבנה או כתם בהיר.
לבן, ומעט אדמדם, ויראו אותו לכהן;
13:20 ואם יראה אותו הכהן והנה הוא נראה נמוך מן
עור, ושערו הלבין; יגיד הכהן
אותו טמא: זו מכת צרעת שנשברה מתוך השחין.
13:21 אבל אם יביט בו הכהן והנה אין שערות לבנות
בו, ואם לא יהיה נמוך מהעור, אלא יהיה כהה במקצת;
ואז יסגר אותו הכהן שבעה ימים.
13:22 ואם התפשט הרבה בעור, יעשה הכהן
לטמא אותו: מגפה היא.
13:23 אבל אם נקודת האור תישאר במקומו ולא תתפשט, היא א
רתיחה בוערת; והכוהן יטהר אותו.
13:24 או אם יש בשר בעור אשר בוערת חמה
ולבשר המהיר שנשרף יש כתם בהיר לבן, במידת מה
אדמדם, או לבן;
13:25 ויראה בה הכהן והנה אם השיער בפנים
כתם בהיר יהפוך ללבן, והוא יהיה במראה עמוק יותר מהעור; זה
היא צרעת שנבקעה מן הבעירה: על כן הכהן
לטמא אותו: מכת צרעת היא.
13:26 אבל אם הכוהן יראה בה והנה אין שיער לבן בה
נקודה בהירה, והיא לא תהיה נמוכה מהעור השני, אבל תהיה במידת מה
אפל; ואז יסגר אותו הכהן שבעה ימים.
13:27 ויראה בו הכהן ביום השביעי ואם נפרץ
הרבה בחוץ בעור, אז יטמא אותו הכהן: זה
היא מכת הצרעת.
13:28 ואם הכתם הבהיר תישאר במקומו ולא תתפשט בעור
אבל זה יהיה קצת חשוך; זה עליית הבערה, והכוהן
יבטאהו נקי: כי דלקת הבעירה היא.
13:29 אם לאיש או אשה תהיה מגפה בראש או בזקן;
13:30 ויראה הכהן את המגפה והנה אם היא נראית לעין.
עמוק יותר מהעור; ויהי בה שערה דקה צהובה; אז ה
כֹּהֵן יְטָמֵא: קְרָקַת יָבֵשׁ הוּא מְצַרַע
על הראש או הזקן.
13:31 ואם יראה הכהן את מכת הקשקשת והנה.
לא נראה עמוק יותר מהעור, ושאין בו שיער שחור
זה; ואז יסגר הכהן את בעל מכת הקשקשת
שבעה ימים:
13:32 וביום השביעי יראה הכהן את המגפה והנה.
אם הקשקשת לא התפשטה, ואין בה שיער צהוב, וה
קשקשת לא תראה עמוק יותר מהעור;
13:33 הוא יגלח, ואת הקשחת לא יגלח; והכוהן
יסגר את בעל הקשקשת עוד שבעה ימים:
13:34 וביום השביעי יראה הכהן בקרקפת והנה.
אם הקשקשת לא תתפשט בעור, ולא תהיה במראה עמוק יותר מה
עור; וְהַכֹּהֵן יִטָּהֵר וַיִּרְחֹץ
בגדים, ולהיות נקיים.
13:35 אבל אם הקשקשת תתפשט הרבה בעור אחרי טיהורו;
13:36 ויראה בו הכהן והנה אם הקרקת פרושה
בעור, לא יבקש הכהן שיער צהוב; הוא טמא.
13:37 אבל אם הקשקשת בעיניו בשהייה, וכי יש שיער שחור
גדל בה; נרפא הקשקשת, טהר הוא: והכוהן
לבטא אותו נקי.
13:38 אם גם לגבר או לאישה יהיו בעור בשרם כתמים בהירים
אפילו כתמים בהירים לבנים;
13:39 ויראה הכהן והנה הכתמים הבהירים בעור
מבשרם לבן כהה; זה כתם מנומש שצומח פנימה
העור; הוא נקי.
13:40 והאיש אשר נפל שערו מראשו, הוא קירח; בכל זאת הוא
לְנַקוֹת.
13:41 ומי ששערו נפל מחלק ראשו כלפי
פניו הוא מצח קירח: בכל זאת נקי הוא.
13:42 ואם יש בראש הקירח או הקירח, אדמדם לבן
דַלֶקֶת; זו צרעת שצצה בראשו הקירח, או במצחו הקירח.
13:43 ויראה בה הכהן והנה אם קמת האדמה
כואב להיות לבן אדמדם בראשו הקירח, או במצחו הקירח, כמו ה
צרעת מופיעה בעור הבשר;
13:44 מצורע הוא טמא הוא הכהן יגיד אותו.
טמא לגמרי; המגפה שלו בראש.
13:45 והמצורע אשר בו המגפה, בגדיו יהיו קרועים ושלו
ראש חשוף, וישים כיסוי על שפתו העליונה, ויעשה
לבכות, טמא, טמא.
13:46 כל הימים אשר תהיה בו המכה יטמא; הוא
טמא: לבדו ישכון; בלא המחנה מושבו
לִהיוֹת.
13:47 גם הבגד שמכת הצרעת נמצאת בו, אם זה א
בגד צמר, או בגד פשתן;
13:48 בין זה בעיוות ובין בוויץ; של פשתן, או של צמר; בין אם ב
עור, או בכל דבר העשוי מעור;
13:49 ואם תהיה המכה ירקרק או אדמדם בבגד או בעור.
או בעיוות, או בוויץ, או בכל דבר עור; זה
מכת צרעת, ויראו לכהן:
13:50 ויראה הכהן במגפה ויסגר אותה בעל ה
מגפה שבעה ימים:
13:51 ויראה את המגפה ביום השביעי אם תהיה המגפה
פרוש בבגד, או בעיוות, או בוול, או בעור,
או בכל עבודה העשויה מעור; המגפה היא צרעת מטרידה;
הוא טמא.
13:52 על כן ישרף את הבגד ההוא, בין עיוות ובין, בצמר
או בפשתן, או בכל דבר עור, שהמכת בו: כי היא א
צרעת מטרידה; יישרף באש.
13:53 ואם יסתכל הכהן והנה אין המגפה מתפשטת
הבגד, או בעיוות, או בוול, או בכל דבר של
עור;
13:54 ויצווה הכהן לרחוץ את הדבר אשר בו
מגפה היא, והוא יסגר אותה עוד שבעה ימים:
13:55 ויראה הכהן את המגפה לאחר כיבוסה.
הִנֵּה, אִם לֹא שָׁנָה הַמִּגְפָּה אֶת צְבוֹרוֹ, וְלֹא יִהְיֶה הַמִּגָּה
התפשטות; היא טמאה; תשרף אותו באש; זה עצבני
פנימה, בין אם היא חשופה מבפנים או מבחוץ.
13:56 ואם יראה הכהן והנה לאחר מכן חושך המכה מעט
הכביסה של זה; אז יקרעו מן הבגד או ממנו
העור, או מתוך העיוות, או מתוך האץ:
13:57 ואם עדיין נראה בבגד, או בעיוות, או ב-
ווף, או בכל דבר של עור; מגפה מתפשטת היא: תשרוף
אֲשֶׁר שֶׁהָיָה הַמַּגְפָּה בְּאֵשׁ.
13:58 והבגד, או עיוות או בלם, או כל דבר שעורו
הָיָה, אֲשֶׁר תִּרְחֵץ, אִם-יָסָר מִפְּנֵיהֶם הַמַּגָּה, הֲרֵי זֶה
יכבס בפעם השנייה, ויהיה נקי.
13:59 זה דין מכת צרעת בבגד צמר או
פשתן, או בעיוות, או ווף, או כל דבר של עורות, לבטא
זה נקי, או לבטא אותו טמא.