קינות
4:1 איך הזהב נעשה עמום! איך משתנה הזהב הטוב ביותר! ה
אבני המקדש נשפכות בראש כל רחוב.
ד,ב, בני ציון היקרים, כמו זהב משובח, מה הם
מוערך ככדי אדמה, מעשה ידיו של הקדר!
4:3 אפילו מפלצות הים מושכות את השד, הן יונקות לצעירים שלהן
אלה: בת עמי נעשתה אכזרית, כמו היענים
המרחב.
4:4 לשון התינוק היונק דבקה בגג פיו למען
צמא: הילדים הקטנים שואלים לחם, ואיש לא ישבר להם.
4:5 האכילים עדינים שוממים ברחובות הם אלה
חונכו בחיבוק ארגמן.
4:6 כי עונש עוון בת עמי הוא
גדול מעונש חטא סדום, שהופלה כמו
תוך רגע, ולא נשארו עליה ידיים.
4:7 נצריה היו טהורים משלג, הם היו לבנים מחלב, הם
היו אדמדמים יותר בגוף מאבני אודם, הליטוש שלהם היה של ספיר:
4:8 חזותם שחורה מפחם; הם לא מוכרים ברחובות:
עורם נדבק לעצמותיהם; הוא קמל, הוא הפך להיות כמו א
מקל.
4:9 ההרוגים בחרב טובים מההרוגים
עם רעב: עבור אלה אורן משם, מוכה דרך מחסור ב
פירות השדה.
4:10 ידי הנשים המעוררות רחמים הרגיעו את ילדיהן הם היו
בשרם בחורבן בת עמי.
4:11 יְהוָה שָׁלַם חֲמָתוֹ; הוא שפך את צרותיו
כעס, והצית אש בציון, ואכלה את
יסודותיה.
4:12 לא רצו מלכי הארץ וכל יושבי העולם
האמינו שהיריב והאויב היו צריכים להיכנס
שערי ירושלים.
4:13 על חטאי נביאיה ועל עוונות כוהניה כי
שפכו את דם הצדיקים בקרבה,
4:14 הם נדדו כעיוורים ברחובות, הם זיהמו
עצמם בדם, כדי שבני אדם לא יוכלו לגעת בבגדיהם.
4:15 קראו אליהם: הסתלקו; היא טמאה; לעזוב, לעזוב, לגעת
לא: כשברחו ונדדו, אמרו בין הגויים, הם
לא ישהו שם יותר.
4:16 כעס יהוה חילץ אותם; הוא לא יתייחס אליהם עוד:
הם לא כיבדו את אישי הכוהנים, הם לא העדיפו את
זקנים.
4:17 אשר לנו עינינו עדין כשלו לעזרתנו הבל: בהשגחתנו
חיפשו אומה שלא יכלה להציל אותנו.
4:18 הם צדים את צעדינו, שלא נוכל ללכת ברחובותינו, קרוב קצו.
נתמלאו ימינו; כי הגיע קץ.
4:19 רודפינו מהירים מנשרים השמים הם רדפו.
אותנו על ההרים, חיכו לנו במדבר.
4:20 נשמת אפינו, משח יהוה, נלקחה בהם
בורות, אשר אמרנו, בצילו נחיה בין הגויים.
4:21 תשמחי ותשמחי בת אדום היושבת בארץ
עוז; גם הכוס יעבור אליך: שתהיה.
וְתַעֲשֶׂה אֶת עַצְמֶךָ.
4:22 הושלם עונש עוונך בת ציון; הוא
לא ישא אותך עוד בשבי: הוא יבקר אותך
עוון, בת אדום; הוא יגלה את חטאיך.