קינות
2:1 איך כיסה יהוה את בת ציון בענן בו
כעס, והשליך מן השמים אל הארץ את יפי ישראל.
ולא זכר את הדום רגלו ביום כעסו!
2:2 בלע יהוה את כל מושבות יעקב ולא עשה
רחם: הוא הפיל בחמתו את מעצרי הים
בת יהודה; הוא הוריד אותם ארצה: יש לו
זיהמו את הממלכה ואת נסיכיה.
2:3 כרת בחמתו את כל קרן ישראל יש לו
משך לאחור את ידו הימנית מלפני האויב, והוא נשרף נגד
יעקב כאש בוערת, אשר אוכלת מסביב.
2:4 הוא כופף את קשתו כאויב הוא עמד בידו הימנית
יריב, והרג את כל הנעים לעין במשכן
של בת ציון: שפך חמתו כאש.
2:5 ה\' היה כאויב הוא בלע את ישראל בלע.
מעלה את כל ארמונותיה: הוא הרס את מעצריו, ויש לו
גדל בבת יהודה אבלות וקינה.
2:6 ולקח בחוזקה את משכנו כאילו היה מא
גן: הוא הרס את מקומות הקהל שלו: ליהוה
גרם לשכחת החגים והשבתות בציון, ויש
בוז בחמת כעסו המלך והכוהן.
2:7 הטיל יהוה את מזבחו תיעב את קדשו הוא.
נתנה ביד האויב את חומות ארמונותיה; הֵם
השמיעו בבית יהוה, כמו ביום חג
חַג.
2:8 יְהוָה חָכָם לְהַחֲרִיד אֶת חוֹמָת בַּת צִיּוֹן הוּא
פרש קו, לא משך ממנו את ידו
משחית: על כן עשה את הסוללה ואת החומה לקונן; הֵם
נבלו יחד.
2:9 שערייה שקועים באדמה; הוא הרס ושבר אותה
ברים: מלכה ונסיכיה הם בין הגויים: החוק אינו
יותר; גם נביאיה לא מצאו חזון מאת יהוה.
2:10 זקני בת ציון יושבים על הארץ ושומרים
דממה: עפר הטילו על ראשיהם; הם חגרו
עצמן בשק: בתולות ירושלים תולים את שלהן
ראשים לקרקע.
2:11 עיניי נכשלות מדמעות, המעיים שלי מוטרדים, הכבד שלי נשפך
עַל-הָאָרֶץ, לְמִשְׁחָת בַּת-עַמִּי;
כי הילדים והיונקים מתעלפים ברחובות העיר.
2:12 הם אומרים לאמותיהם היכן תירס ויין? כשהם התעלפו כמו
הפצועים ברחובות העיר, כשנשמתם נשפכה
אל חיק אמותיהם.
2:13 מה אקח להעיד עליך? לאיזה דבר אני אתווה
את, בת ירושלים? מה אשווה לך, למען אוכל
תנחם אותך, בתולה בת ציון? כִּי-גָדוֹלָה פֶּרֶץְךָ
הים: מי יכול לרפא אותך?
2:14 נביאיך ראו לך דברי הבל וטיפשים והם ראו
לֹא-גִלָּה אֶת-עוֹנְךָ, לְהַסִיר אֶת-שְׂבִיתֶךָ; אבל ראיתי
בשבילך משאות שווא ועילות גירוש.
2:15 כל העוברים מוחאים לך כפיים; הם רוחשים ומכשכשים בראשם
בבת ירושלים לאמר, האם זו העיר שאנשים קוראים לה
שלמות היופי, השמחה של כל הארץ?
2:16 כל אויביך פתחו את פיהם עליך: הם מצקצקים ו
לחרוק שיניים: הם אומרים, בלענו אותה: ודאי זה
היום שחיפשנו; מצאנו, ראינו את זה.
2:17 עשה יהוה אשר חשב; הוא מילא את דברו
אשר ציווה בימי קדם: הפיל ויש לו
לֹא רַחֲמִים: וְהִשְׂמַח אֶת אֹיְבֶךָ עָלֶיךָ, הָיָה לוֹ
תקים את קרן יריביך.
2:18 לבם זעק אל ה\' חומת בת ציון תן
דמעות זולגות כנהר יומם ולילה: אל תנוח לעצמך; תן לא
תפוח עינך חדל.
2:19 קום זעק בלילה בראשית המשמרות שפך
לִבְךָ כַּמַּיִם, לִפְנֵי יְהוָה, נָשִׂא יָדֶיךָ
כלפיו לחיי ילדיך הקטנים, המתעלפים מרעב
בראש כל רחוב.
2:20 הִנֵּה יְהוָה וְהִשָּׂא לְמִי עָשִׂיתָ כָּךְ. האם ה
נשים אוכלות את הפירות שלהן, וילדים לטווח ארוך? יהא הכהן ו
יהרג הנביא בקדש ה\'?
2:21 צעירים וזקנים שוכבים על הארץ ברחובות: בתולותי ו
בחורי נפלו בחרב; הרגתם אותם ביום
כעסך; הרגת, ולא ריחמת.
2:22 קראת כביום חגיגי את אימתי מסביב, כדי שבתוך
יום כעס יהוה לא נמלט ולא נשאר: אלו אשר לי
חָתָל וּמִגְבַּל אוֹיֵבִי.