קינות
1:1 איך יושבת העיר בודדה, שהיתה מלאה באנשים! איך היא
להיות כאלמנה! היא הגדולה בין העמים והנסיכה
בין המחוזות, איך היא הפכה ליובלת!
א,ב בוכה בלילה ודמעותיה על לחייה : בין
כל אוהביה אין לה מי לנחם אותה: כל חבריה עסקו
בבוגדנות איתה, הם הפכו לאויביה.
1:3 יהודה הלכה בשבי בגלל ייסורים ובגלל גדול
שעבוד: היא שוכנת בין הגויים, לא מצאה מנוח: כולה
רודפים השיגו אותה בין המיצרים.
א:4 דרכי ציון אבלים כי לא באים אל החגים הכל.
שַׁמְעֵי שַׁעֲרֵיהּ, כֹּהֲנֵיהּ אֲנַחִים, בְּתוֹלוֹתֶיהָ מְעֻנּוֹת וְ
היא במרירות.
1:5 יריביה ראשים, אויביה משגשגים; כי ליהוה יש
צר אותה על ריבוי פשעיה: בניה הם
הלכו בשבי לפני האויב.
1:6 ומבת ציון נסתלק כל יופיה שריניה
נעשו כמו לבבים שאינם מוצאים מרעה, והם נעלמו בחוץ
כוח לפני הרודף.
1:7 זכרה ירושלים בימי עגמתה ומצוקותיה
כל נעימותיה אשר היו לה בימי קדם, כאשר עמה
נפלה ביד האויב ואיש לא עזר לה : היריבים
ראה אותה, ולעג לשבתותיה.
יח,ח, חטאה ירושלים; לפיכך היא מוסרת: כל זה
כיבד אותה בז לה, כי ראו את ערותה: כן היא
נאנח, ופונה לאחור.
1:9 טומאתה בחצאיותיה; היא לא זוכרת את קץ האחרון שלה;
לפיכך ירדה להפליא: מנחם לא היה לה. ה\',
הִנֵּה אֶת עֲנוֹתִי: כִּי הִגְדִּיל האויב.
1:10 פרש יריב ידו על כל נעימותיה כי
היא ראתה כי הגויים נכנסו אל קדשה אשר אתה
ציווה שלא יכנסו לקהלתך.
1:11 כל-עמה נאנחים לחם מבקשים; הם נתנו את הנעימות שלהם
דָּבָר לְבָשָׂר לְהַשְׁלִיט אֶת הַנֶּפֶשׁ: רָאָה יְהוָה וְהִשְׁבַּח; כי אני
להיות מרושע.
1:12 כלום זה לכם, כל העוברים? הנה וראה אם יש
כל צער כמו לצערי, אשר נעשה לי, אשר בו
יְהוָה עָנַתְנִי בְּיוֹם חֲמָתוֹ.
1:13 מלמעלה שלח אש בעצמותי ותגבר עליה
אותם: הוא פרש רשת לרגלי, החזיר אותי לאחור, יש לו
עשה אותי שומם ומתעלף כל היום.
1:14 עול פשעי כרוך בידו עטורים.
ועלה על צווארי, הוא עשה את כוחי ליפול, ה\'
נתן אותי בידם, אשר לא אוכל לקום מהם.
1:15 יהוה דרך את כל גבורי בתוכי.
הוא קרא עלי אספה לכתוש את נערי : יהוה
דרכה את הבתולה, בת יהודה, כמו בגת.
1:16 על הדברים האלה אני בוכה; העין שלי, העין שלי יורדת במים,
כי המנחם שצריך להקל נפשי רחוק ממני : שלי
ילדים שוממים, כי האויב גבר.
1:17 פרשה ציון ידיה ואין מי שינחם אותה
צוה יהוה על יעקב כי יהיו יריבו
סביבו: ירושלים היא כאשת מחזור בתוכם.
1:18 צדיק יהוה; כי מרדתי במצוותו:
שמעו, נא, כל העם, והנה צערי: בתולותי ושלי
גברים צעירים הלכו בשבי.
1:19 קראתי לאוהבי והרימו אותי כוהני וזקני.
ויתרו על רוח הרפאים בעיר, בזמן שהם חיפשו את בשרם כדי להקל
את הנשמות שלהם.
1:20 הִנֵּה יְהוָה; כִּי צָרָה אֲנִי: מְעוּרִים; הלב שלי
מופנה בתוכי; כי מרדתי קשות: חוצה החרב
שכול, בבית יש כמו מוות.
1:21 שמעו שאני נאנח אין מי שינחם אותי כל שלי
אויבים שמעו על צרתי; הם שמחים שעשית את זה:
אתה תביא את היום אשר קראת, והם יהיו כמו
אלי.
1:22 תבוא כל רשעותם לפניך; ועשה להם, כמוך
עשית לי על כל פשעי: כי הרבה אנחות ו
הלב שלי חלש.