יונה
                                                        3:1 ויהי דבר יהוה אל יונה בפעם השנייה לאמר.
                                             3:2 קום לך אל נינווה העיר הגדולה ההיא והטיף לה את
                                                                                                  מטיף שאני מציע לך.
                                                                      3:3 ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה\'
                                 אָדוֹן. עתה הייתה נינווה עיר גדולה מאוד של שלושה ימים.
                                                             3:4 ויחל יונה להיכנס לעיר מסע יום ויקרא.
                                    וַיֹּאמֶר, עַד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִנְוָה תִּפֹּל.
                                        3:5 ואנשי נינווה האמינו באלוהים ויכריזו צום וילבשו
                                                                     שק, מהגדולים שבהם ועד הקטנים שבהם.
                                                                3:6 כי בא דבר אל מלך נינוה ויקום מכסאו.
וַיַּנִּיח מִמֶּנּוּ אֶת מַלְכּוֹ, וַיִּכְסָה אוֹתוֹ בְּשָׂק, וַיֵּשֶׁב
                                                                                                                         באפר.
                                                3:7 וגרם להכריזו ולפרסם אותו דרך נינוה על ידי ה
                                                                צו המלך ואציליו לאמר לא אדם ולא בהמה.
                                                           עדר וצאן, טעמו דבר: אל ירעו ולא ישתו מים.
                                                         3:8 אבל יתכסו אדם ובהמה בשק ויצעקו עד מאוד
                                                            אלוהים: כן יחזירו איש מדרכו הרעה ומן ה\'
                                                                                                      אלימות שבידיהם.
                                3:9 מי יכול לדעת אם אלוהים יפנה ויתחרט, ויתרחק מהעזה שלו
                                                                                                          כעס, שלא נאבד?
3:10 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדֶּרֶךְ הָרָעָה; ואלוהים
                                                                       התחרט על הרעה, שאמר כי יעשה להם; ו
                                                                                                     הוא לא עשה את זה.