עבודה
30:1 אבל עתה, הצעירים ממני, לעג לי, אשר אבותיהם
הייתי מזלזל בהסתלקות עם כלבי הצאן שלי.
30:2 כן, לאן תועיל לי כוח ידיהם, במי זקן
הגיל נספה?
30:3 מחסור ורעב התבודדו; בורחים אל המדבר פנימה
פעם שומם ובזבוז.
30:4 אשר כרתו חלמית ליד השיחים ושורשי ערער לבשרם.
30:5 הם הוצאו מקרב האנשים (הם קראו אחריהם כמו אחרי א
גַנָב;)
30:6 לשכון בצוקי העמקים, במערות האדמה וב-
סלעים.
30:7 בין-השיחים זרעו; מתחת לסרפדים נאספו
יַחַד.
30:8 ילדי שוטים היו הם, כן, בני אדם שפלים היו נבזים
מאשר כדור הארץ.
30:9 ועתה אני שירם, כן, מילת לשון שלהם.
30:10 הם מתעבים אותי, הם בורחים רחוק ממני, וחוסכים לא לירוק בפניי.
30:11 כי שחרר את חוטי וצר אותי, גם הם הניחו.
לשחרר את הרסן לפני.
30:12 על ימיני קם הנער; הם דוחפים את רגלי, והם
הקימו עלי דרכי חורבן.
30:13 הם משחיתים את דרכי, הוציאו את פורענותי, אין להם עוזר.
30:14 באו עלי כפריצת מים רחבה בשממה
הם התגלגלו עליי.
30:15 הפכו עלי אימה הם רודפים את נפשי כרוח ואת שלי
הרווחה חולפת כענן.
30:16 ועתה נשפכה עלי נפשי; ימים של ייסורים לקחו
להחזיק בי.
30:17 עצמותי ננעצו בי בעונת הלילה וגידי לא יקבלו
מנוחה.
30:18 בכוח גדול של חולי נשתנה בגדי: הוא קושר אותי
בערך כמו הצווארון של המעיל שלי.
30:19 הוא השליך אותי אל הבוץ והפכתי כעפר ואפר.
30:20 אני זועק אליך ולא שמעת אותי אני עומד ואתה.
לא מתייחס אליי.
30:21 התאכזרת אלי בידך החזקה אתה מתנגד.
נגדי.
30:22 אתה מעלה אותי לרוח; אתה גורם לי לרכוב עליו, ו
להמיס את החומר שלי.
30:23 כי ידעתי כי אתה תביא אותי למות ולבית המיועד
לכל החיים.
30:24 אך לא יושיט את ידו אל הקבר אף כי יזעקו
בהרס שלו.
30:25 האם לא בכיתי על מי שהיה בצרות? לא כאבה נפשי
העניים?
30:26 כאשר ציפיתי לטוב, בא אלי הרע, וכאשר חיכיתי.
אור, הגיע החושך.
30:27 מעי רתח ולא נח: ימי ייסורים מנעו ממני.
30:28 הלכתי אבל בלי השמש: קמתי ובכיתי בתוך השמש
עֵדָה.
30:29 אני אח לדרקונים ובן לוויה לינשופים.
30:30 עורי שחור עלי ועצמותי נשרפות בחום.
30:31 גם נבל שלי הפך לאבל, ואיבר שלי לקולו
שבוכה.