עבודה 30:1 אבל עתה, הצעירים ממני, לעג לי, אשר אבותיהם הייתי מזלזל בהסתלקות עם כלבי הצאן שלי. 30:2 כן, לאן תועיל לי כוח ידיהם, במי זקן הגיל נספה? 30:3 מחסור ורעב התבודדו; בורחים אל המדבר פנימה פעם שומם ובזבוז. 30:4 אשר כרתו חלמית ליד השיחים ושורשי ערער לבשרם. 30:5 הם הוצאו מקרב האנשים (הם קראו אחריהם כמו אחרי א גַנָב;) 30:6 לשכון בצוקי העמקים, במערות האדמה וב- סלעים. 30:7 בין-השיחים זרעו; מתחת לסרפדים נאספו יַחַד. 30:8 ילדי שוטים היו הם, כן, בני אדם שפלים היו נבזים מאשר כדור הארץ. 30:9 ועתה אני שירם, כן, מילת לשון שלהם. 30:10 הם מתעבים אותי, הם בורחים רחוק ממני, וחוסכים לא לירוק בפניי. 30:11 כי שחרר את חוטי וצר אותי, גם הם הניחו. לשחרר את הרסן לפני. 30:12 על ימיני קם הנער; הם דוחפים את רגלי, והם הקימו עלי דרכי חורבן. 30:13 הם משחיתים את דרכי, הוציאו את פורענותי, אין להם עוזר. 30:14 באו עלי כפריצת מים רחבה בשממה הם התגלגלו עליי. 30:15 הפכו עלי אימה הם רודפים את נפשי כרוח ואת שלי הרווחה חולפת כענן. 30:16 ועתה נשפכה עלי נפשי; ימים של ייסורים לקחו להחזיק בי. 30:17 עצמותי ננעצו בי בעונת הלילה וגידי לא יקבלו מנוחה. 30:18 בכוח גדול של חולי נשתנה בגדי: הוא קושר אותי בערך כמו הצווארון של המעיל שלי. 30:19 הוא השליך אותי אל הבוץ והפכתי כעפר ואפר. 30:20 אני זועק אליך ולא שמעת אותי אני עומד ואתה. לא מתייחס אליי. 30:21 התאכזרת אלי בידך החזקה אתה מתנגד. נגדי. 30:22 אתה מעלה אותי לרוח; אתה גורם לי לרכוב עליו, ו להמיס את החומר שלי. 30:23 כי ידעתי כי אתה תביא אותי למות ולבית המיועד לכל החיים. 30:24 אך לא יושיט את ידו אל הקבר אף כי יזעקו בהרס שלו. 30:25 האם לא בכיתי על מי שהיה בצרות? לא כאבה נפשי העניים? 30:26 כאשר ציפיתי לטוב, בא אלי הרע, וכאשר חיכיתי. אור, הגיע החושך. 30:27 מעי רתח ולא נח: ימי ייסורים מנעו ממני. 30:28 הלכתי אבל בלי השמש: קמתי ובכיתי בתוך השמש עֵדָה. 30:29 אני אח לדרקונים ובן לוויה לינשופים. 30:30 עורי שחור עלי ועצמותי נשרפות בחום. 30:31 גם נבל שלי הפך לאבל, ואיבר שלי לקולו שבוכה.