עבודה
                                                יד 14:1 איש הנולד מאישה הוא ימים מעטים ומלא צרה.
                                                                  14:2 הוא יוצא כפרח ונכרת, הוא בורח כמו
                                                                                                          צל, ולא ממשיך.
                                                                      14:3 ופקח את עיניך באחד כזה והכנסני
                                                                                                              שיפוט איתך?
                                                                   14:4 מי יכול להוציא טהרה מטמא? לא אחד.
                                                                14:5 בראותו ימיו נקבעו מספר חודשיו עמך
                                                       מַתָּה גְּבוּלוֹ שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲבֹר;
                                                            14:6 פנה ממנו למען ינוח עד אשר ישלים כעין
                                                                                                           שכירות, יומו.
                                                                 יד 14:7 כי יש תקווה לעץ אם יכרתו, שיבצץ
                                                                            שוב, וכי ענף המכרז בו לא ייפסק.
                                                                14:8 אף ששורשו התיישן בארץ ואגריו מתים
                                                                                                                       באדמה;
                                                      14:9 ואולם דרך ריח המים יצץ ויוציא ענפים כמו
                                                                                                                           צמח.
                                                        14:10 אבל האדם מת ומתה, כן, האדם מוותר, והיכן
                                                                                                                    האם הוא?
                                                            14:11 כשמים המים מן הים, והמבול נבקע ויבש.
                                                 14:12 וישכב האדם ולא קם עד שלא יהיו עוד השמים הם
                                                                                 לא יתעוררו ולא יקומו משנתם.
                                                                    14:13 הו שהסתרת אותי בקבר ושמרת אותי.
                                                                         סוד, עד יעבור חמתך, כי תמנה לי סט
                                                                                                      זמן, וזכור אותי!
                                                          14:14 אם ימות אדם, האם יחיה שוב? כל ימי זמני
                                                                              האם אחכה עד שהשינוי שלי יגיע.
                                                                      14:15 אתה תקרא ואני אענה לך תאווה לך
                                                                                                                מעשה ידיך.
                                     14:16 כי עתה אתה מונה את צעדי: האם אתה לא שומר על חטאתי?
                                                     14:17 עבירה שלי חתומה בשקית ואתה תופרת את שלי
                                                                                                                     עָווֹן.
                                                                                 14:18 והרי נופל ההר אבד, והסלע
                                                                                                            הוצא ממקומו.
                                                    14:19 המים לובשים את האבנים אתה שוטף את הצומח.
                                                                         מעפר הארץ; ותשחית את תקוות האדם.
                                              14:20 אתה גבר עליו לנצח והוא עובר אתה משנה את שלו.
                                                                                                    פרצוף, ושלח אותו.
                                                    14:21 יבואו בניו לכבוד והוא לא ידע; והם מובאים
                                                                              נמוך, אבל הוא לא רואה זאת מהם.
                                                                     14:22 אבל בשרו עליו יכאב ונפשו בקרבו
                                                                                                         לְהִתְאַבֵּל.