ירמיהו
47:1 דבר ה\' אשר בא אל ירמיה הנביא על ה
פלשתים, לפני כן פרעה היכה את עזה.
47:2 כה אמר יהוה; הִנֵּה מַיִם עוֹלִים מִצָּפוֹן וַיְהִי
יִהְיֶה מַבְלָה עַל גָּדוֹל, וְיָצַף אֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר
בו; העיר והיושבים בה, אז יקראו האנשים.
וייללו כל יושבי הארץ.
47:3 ברעש ריקוע פרסות סוסיו החזקים, ב
שועט מרכבותיו, ובהמול גלגליו, האבות
לֹא יָבוֹאוּ אֶת בְּנֵיהֶם עַל רִישׁוֹת יָדִים;
47:4 מפני היום שיבוא לשלול את כל פלשתים ולכרות
הסר מטירוס ומצידון כל עוזר שנותר: כי ירצה ה\'
לשלול את הפלשתים, את שארית ארץ כפתור.
47:5 קרחת באה על עזה; אשקלון מנותקת עם השארית של
העמק שלהם: עד מתי תחתוך את עצמך?
47:6 חרב יהוה עד מתי תשקט. צרף
את עצמך לתוך הנדן שלך, נוח ותהיה דומם.
47:7 איך יהיה שקט, כי יהוה נתן לו תביעה
אשקלון, ונגד חוף הים? שם מינה אותו.