ירמיהו 44:1 הדבר אשר בא לירמיהו על כל היהודים היושבים אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּמִגְדּוֹל, וּבְתַחְפַּנֶס, וּבְנוֹף. ובארץ פתרוס לאמר: 44:2 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל; ראית את כל רעה אשר הבאתי על ירושלים ועל כל ערי יְהוּדָה; והנה היום הם שממה ואיש לא יושב שם, 44:3 בגלל רשעתם אשר עשו להכעיס אותי כעס, באשר הלכו להקטיר קטורת, ולעבוד אלוהים אחרים, אשר הם לא ידעו, לא הם, אתם ולא אבותיכם. 44:4 ואולם שלחתי אליכם את כל עבדי הנביאים, השכם ו שלח אותם לאמר הו אל תעשו את הדבר המתועב הזה אשר אני שונא. 44:5 אך לא שמעו ולא נטו אזנם לשוב מפניהם רשע, לא להקטיר לאלים אחרים. 44:6 על כן נשפך חמתי וכעסי ונתלקח ערי יהודה וברחובות ירושלים; והם מבוזבזים ושממה, כמו ביום הזה. 44:7 על כן עתה כה אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל; לָכֵן עָשְׂתָם אֶת הָרָעָה הַגָּדוֹל הַזֹּאת עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, לְהִתְנַצֵּץ מִמֶּנּוּ אתה איש ואישה, ילד ויונק, מיהודה, לא להשאיר אותך להישאר; 44:8 באשר אתם מכעסים אותי במעשי ידיכם בוערים קטורת לאלים אחרים, בארץ מצרים, שמה הלכתם אליה לִשְׁכֹּת, לְבָתַר אֶת אֶת אֶתְכֶם, וְתִהְיוּ לַקְלָלָה וחרפה בכל גוי הארץ? 44:9 שכחתם את רשע אבותיכם ואת רשעתם של מלכי יהודה ורשע נשותיהם ושלך רשע, ורשע נשותיכם, אשר עשו בארץ יהודה וברחובות ירושלים? 44:10 לא מושפלים עד היום הזה ולא פחדו ולא יראו הלך בתורתי ולא בחוקותי אשר נתתי לפניך ולפנים אבותיך. 44:11 על כן כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל; הנה, אני ישים פניי אליך לרעה, ולכרית את כל יהודה. 44:12 ואקח את שארית יהודה אשר עשו פניהם ללכת אל ארץ מצרים לגור שם, ויאכלו כולם. ויפלו בארץ מצרים; אפילו יאכלו בחרב וברעב ימותו מן הקטנה ועד הקטנה הגדול ביותר, בחרב וברעב: ויהיו א חרפה, ותדהמה, וקללה, וחרפה. 44:13 כי אדון את יושבי ארץ מצרים כמוני העניש את ירושלים, בחרב, ברעב ובמגיפה: 44:14 כדי שאיש משארית יהודה לא הלך אל ארץ מצרים לגור שם, ימלטו או יישארו, למען ישובו אל ארץ יהודה, שאליה יש להם רצון לחזור שכון שם: כי איש לא ישוב כי אם ימלטו. 44:15 אז כל האנשים היודעים כי נשותיהם הקטירו להם קטורת אלוהים אחרים, וכל הנשים אשר עמדו מנגד, המון רב, כולם ענה העם היושב בארץ מצרים בפאתרוס ירמיהו, אומר, 44:16 אשר הדבר אשר דברת אלינו בשם יהוה. לא נשמע אליך. 44:17 אך בוודאי נעשה כל דבר שיצא משלנו פֶּה, לִקְטֹר לְמַלְכַּת הַשָּׁמַיִם, וּלְשַׁפֵּךְ מַשְׁקֶה קרבנות לה, כמו שעשינו, אנו ואבותינו מלכינו ו נסיכינו בערי יהודה וברחובות ירושלים. כי אז היה לנו הרבה מזון, והיה לנו טוב, ולא ראינו רע. 44:18 אבל מאז שהפסקנו להקטיר קטורת למלכת השמים ול שפך לה קרבנות משקה, רצינו הכל והיה נכלה בחרב וברעב. 44:19 וכאשר הקטינו קטורת למלכת השמים ושפכו משקה. קרבנות לה, האם עשינו לה עוגות לסגוד לה, ושפך משקה לה, בלי אנשינו? 44:20 ויאמר ירמיהו אל כל העם אל הגברים ואל הנשים. ולכל העם אשר ענה לו את התשובה לאמר: 44:21 הקטורת אשר הדלקתם בערי יהודה וברחובות. ירושלים, אתם ואבותיכם, מלכיכם ושריכם, והא עַם אֶרֶץ, לֹא זָכַר יְהוָה אוֹתָם, וְלֹא בָּא בָהּ מוחו? 44:22 למען לא יוכל עוד יהוה לשאת, מפני רעתכם מעשים, ומפני התועבות אשר עשיתם; על כן ארצך היא שממה ותימהון וקללה. ללא תושב, כמו היום. 44:23 כי הקטרתם ומשום שחטאתם יְהוָה, וְלֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה, וְלֹא הָלַךְ בְּתוֹרָתוֹ. ולא בחוקותיו ובעדותיו; לכן הרע הזה הוא קרה לך, כמו ביום הזה. 44:24 ועוד אמר ירמיהו אל כל העם ולכל הנשים שמע דבר ה\', כל יהודה אשר בארץ מצרים. 44:25 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל לאמר; אתה ואת שלך נשים דיברו בפיך וגם מילאו בידך, לאמר, ודאי נקיים את נדרינו אשר נדרנו, לשרוף קטורת למלכת השמים, ולשפוך קרבנות משקה לה: בוודאי תקיים את נדריך, ואת נדריך תקיים. 44:26 על כן שמעו את דבר יהוה כל יהודה יושבי הארץ של מצרים; הנה נשבעתי בשמי הגדול, נאום ה\', כי שלי שם לא ייקרא עוד בפי איש יהודה בכל אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, חַי יְהוָה יְהוָה. 44:27 הנה אשגיח עליהם לרע ולא לטובה וכל אנשי יהודה אשר בארץ מצרים יאכלו על ידי ה חרב ועל ידי הרעב, עד שיגמרם. 44:28 ואולם מספר קטן הנמלט מהחרב ישוב מארץ מצרים אל ארץ יהודה וכל שארית יהודה אשר הלך לארץ מצרים לגור שם, יידע את דבריו יעמוד, שלי או שלהם. 44:29 וזה יהיה לכם לאות נאום יהוה כי אעניש. אתם במקום הזה, למען תדעו כי יעמדו דברי נגדך על הרע: 44:30 כה אמר יהוה; הִנֵּה, אֶתֵּן אֶת-פַּרְעֹהוֹפְרָה, מֶלֶךְ מִצְרַיִם ביד אויביו וביד המבקשים את שלו חַיִים; כמו שנתתי את צדקיהו מלך יהודה ביד נבוכדרצר מלך בבל, אויבו, וזה חיפש את חייו.