ירמיהו
44:1 הדבר אשר בא לירמיהו על כל היהודים היושבים
אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּמִגְדּוֹל, וּבְתַחְפַּנֶס, וּבְנוֹף.
ובארץ פתרוס לאמר:
44:2 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל; ראית את כל
רעה אשר הבאתי על ירושלים ועל כל ערי
יְהוּדָה; והנה היום הם שממה ואיש לא יושב
שם,
44:3 בגלל רשעתם אשר עשו להכעיס אותי
כעס, באשר הלכו להקטיר קטורת, ולעבוד אלוהים אחרים, אשר
הם לא ידעו, לא הם, אתם ולא אבותיכם.
44:4 ואולם שלחתי אליכם את כל עבדי הנביאים, השכם ו
שלח אותם לאמר הו אל תעשו את הדבר המתועב הזה אשר אני שונא.
44:5 אך לא שמעו ולא נטו אזנם לשוב מפניהם
רשע, לא להקטיר לאלים אחרים.
44:6 על כן נשפך חמתי וכעסי ונתלקח
ערי יהודה וברחובות ירושלים; והם מבוזבזים
ושממה, כמו ביום הזה.
44:7 על כן עתה כה אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל;
לָכֵן עָשְׂתָם אֶת הָרָעָה הַגָּדוֹל הַזֹּאת עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, לְהִתְנַצֵּץ מִמֶּנּוּ
אתה איש ואישה, ילד ויונק, מיהודה, לא להשאיר אותך
להישאר;
44:8 באשר אתם מכעסים אותי במעשי ידיכם בוערים
קטורת לאלים אחרים, בארץ מצרים, שמה הלכתם אליה
לִשְׁכֹּת, לְבָתַר אֶת אֶת אֶתְכֶם, וְתִהְיוּ לַקְלָלָה
וחרפה בכל גוי הארץ?
44:9 שכחתם את רשע אבותיכם ואת רשעתם של
מלכי יהודה ורשע נשותיהם ושלך
רשע, ורשע נשותיכם, אשר עשו
בארץ יהודה וברחובות ירושלים?
44:10 לא מושפלים עד היום הזה ולא פחדו ולא יראו
הלך בתורתי ולא בחוקותי אשר נתתי לפניך ולפנים
אבותיך.
44:11 על כן כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל; הנה, אני
ישים פניי אליך לרעה, ולכרית את כל יהודה.
44:12 ואקח את שארית יהודה אשר עשו פניהם ללכת
אל ארץ מצרים לגור שם, ויאכלו כולם.
ויפלו בארץ מצרים; אפילו יאכלו בחרב
וברעב ימותו מן הקטנה ועד הקטנה
הגדול ביותר, בחרב וברעב: ויהיו א
חרפה, ותדהמה, וקללה, וחרפה.
44:13 כי אדון את יושבי ארץ מצרים כמוני
העניש את ירושלים, בחרב, ברעב ובמגיפה:
44:14 כדי שאיש משארית יהודה לא הלך אל ארץ
מצרים לגור שם, ימלטו או יישארו, למען ישובו
אל ארץ יהודה, שאליה יש להם רצון לחזור
שכון שם: כי איש לא ישוב כי אם ימלטו.
44:15 אז כל האנשים היודעים כי נשותיהם הקטירו להם קטורת
אלוהים אחרים, וכל הנשים אשר עמדו מנגד, המון רב, כולם
ענה העם היושב בארץ מצרים בפאתרוס
ירמיהו, אומר,
44:16 אשר הדבר אשר דברת אלינו בשם יהוה.
לא נשמע אליך.
44:17 אך בוודאי נעשה כל דבר שיצא משלנו
פֶּה, לִקְטֹר לְמַלְכַּת הַשָּׁמַיִם, וּלְשַׁפֵּךְ מַשְׁקֶה
קרבנות לה, כמו שעשינו, אנו ואבותינו מלכינו ו
נסיכינו בערי יהודה וברחובות ירושלים.
כי אז היה לנו הרבה מזון, והיה לנו טוב, ולא ראינו רע.
44:18 אבל מאז שהפסקנו להקטיר קטורת למלכת השמים ול
שפך לה קרבנות משקה, רצינו הכל והיה
נכלה בחרב וברעב.
44:19 וכאשר הקטינו קטורת למלכת השמים ושפכו משקה.
קרבנות לה, האם עשינו לה עוגות לסגוד לה, ושפך
משקה לה, בלי אנשינו?
44:20 ויאמר ירמיהו אל כל העם אל הגברים ואל הנשים.
ולכל העם אשר ענה לו את התשובה לאמר:
44:21 הקטורת אשר הדלקתם בערי יהודה וברחובות.
ירושלים, אתם ואבותיכם, מלכיכם ושריכם, והא
עַם אֶרֶץ, לֹא זָכַר יְהוָה אוֹתָם, וְלֹא בָּא בָהּ
מוחו?
44:22 למען לא יוכל עוד יהוה לשאת, מפני רעתכם
מעשים, ומפני התועבות אשר עשיתם;
על כן ארצך היא שממה ותימהון וקללה.
ללא תושב, כמו היום.
44:23 כי הקטרתם ומשום שחטאתם
יְהוָה, וְלֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה, וְלֹא הָלַךְ בְּתוֹרָתוֹ.
ולא בחוקותיו ובעדותיו; לכן הרע הזה הוא
קרה לך, כמו ביום הזה.
44:24 ועוד אמר ירמיהו אל כל העם ולכל הנשים שמע
דבר ה\', כל יהודה אשר בארץ מצרים.
44:25 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל לאמר; אתה ואת שלך
נשים דיברו בפיך וגם מילאו בידך,
לאמר, ודאי נקיים את נדרינו אשר נדרנו, לשרוף
קטורת למלכת השמים, ולשפוך קרבנות משקה
לה: בוודאי תקיים את נדריך, ואת נדריך תקיים.
44:26 על כן שמעו את דבר יהוה כל יהודה יושבי הארץ
של מצרים; הנה נשבעתי בשמי הגדול, נאום ה\', כי שלי
שם לא ייקרא עוד בפי איש יהודה בכל
אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, חַי יְהוָה יְהוָה.
44:27 הנה אשגיח עליהם לרע ולא לטובה וכל
אנשי יהודה אשר בארץ מצרים יאכלו על ידי ה
חרב ועל ידי הרעב, עד שיגמרם.
44:28 ואולם מספר קטן הנמלט מהחרב ישוב מארץ
מצרים אל ארץ יהודה וכל שארית יהודה אשר
הלך לארץ מצרים לגור שם, יידע את דבריו
יעמוד, שלי או שלהם.
44:29 וזה יהיה לכם לאות נאום יהוה כי אעניש.
אתם במקום הזה, למען תדעו כי יעמדו דברי
נגדך על הרע:
44:30 כה אמר יהוה; הִנֵּה, אֶתֵּן אֶת-פַּרְעֹהוֹפְרָה, מֶלֶךְ מִצְרַיִם
ביד אויביו וביד המבקשים את שלו
חַיִים; כמו שנתתי את צדקיהו מלך יהודה ביד נבוכדרצר
מלך בבל, אויבו, וזה חיפש את חייו.