ירמיהו
37:1 ומלך המלך צדקיהו בן יאשיהו במקום קוניה בן.
יהויקים, אשר נבוכדרצר מלך בבל המליכו בארץ
יְהוּדָה.
37:2 אבל לא הוא ולא עבדיו ועם הארץ לא עשו
שמע אל דברי יהוה אשר דבר בנביא
ירמיהו.
37:3 וישלח צדקיהו המלך את יהוקל בן שלמיה וצפניה.
בן מעשיהו הכהן אל ירמיה הנביא לאמר התפלל נא
לה\' אלוקינו עבורנו.
37:4 וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ וַיֵּצֵא בֵּין הָעָם: כִּי לֹא נָתְנוּ
אותו לכלא.
37:5 ויצא צבא פרעה ממצרים וכאשר הכשדים
שירושלים הנצורה שמעה עליהם בשורות, הם הסתלקו ממנה
ירושלים.
37:6 ויהי דבר יהוה אל ירמיה הנביא לאמר.
37:7 כה אמר יהוה אלוהי ישראל; כה תאמר למלך
יְהוּדָה, אֲשֶׁר שָׁלַחְךָ אֵלַי, לְשַׁלֵּשׁ אֵלַי; הנה, צבא פרעה,
אשר יצא לעזרתך, ישוב אל מצרים אל משלהם
ארץ.
37:8 וישובו הכשדים וילחמו בעיר הזאת
קח אותו, ושרוף אותו באש.
37:9 כה אמר יהוה; אל תטעו את עצמכם לאמר, הכשדים
בוודאי סור מאתנו: כי לא יסורו.
37:10 כי אף היכתם את כל צבא הכשדים הלוחמים
נגדך, ונשארו רק פצועים ביניהם, ובכל זאת צריכים
קמים איש באוהלו, ושורפים את העיר הזאת באש.
37:11 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִתְפָּרֵץ צְבָא הַכַּשְׂדִּים
מירושלים מפחד צבא פרעה,
37:12 ויצא ירמיהו מירושלים ללכת אל ארץ
בנימין, להפריד את עצמו משם בתוך העם.
37:13 ובהיותו בשער בנימין, היה שר המחלקה
שם, ששמו איריה בן שלמיה בן חנניה;
ויקח את ירמיה הנביא לאמר, אתה נופל אל
כשדים.
37:14 וַיֹּאמֶר ירמיהו שקר הוא; אני לא נופל אל הכשדים. אבל
הוא לא שמע לו: ולקח איריהו את ירמיהו והביא אותו אל האדמה
נסיכים.
37:15 על כן כעסו הנסיכים על ירמיהו והכו אותו ושמו.
אותו בכלא בבית יהונתן הסופר: כי עשו
שהכלא.
37:16 כאשר נכנס ירמיהו אל הצינוק ואל הבקתות
ירמיהו נשאר שם ימים רבים;
37:17 וישלח צדקיהו המלך ויוציאו וישאל אותו המלך
בסתר בביתו ויאמר: היש דבר מאת ה\'? ו
אָמַר יְרִימִיהוּ, הֵן: כִּי אָמַר, תִּנָּתֵן אֶל הָאָרֶץ
יד מלך בבל.
37:18 ועוד אמר ירמיהו אל המלך צדקיהו במה פגעתי.
אתה, או נגד עבדיך, או נגד העם הזה, אשר שמתת
אותי בכלא?
37:19 היכן הם עתה נביאיכם אשר התנבאו לכם לאמר המלך
מבבל לא יבוא עליך ועל הארץ הזאת?
37:20 על כן שמע-נא, אדוני המלך, תן לי
תחנון, נא, תתקבל לפניך; שאתה גורם לי
לא לשוב לבית יהונתן הסופר פן אמות שם.
37:21 ואז ציווה צדקיהו המלך למסור את ירמיהו
בית הדין של בית הסוהר, ושהם צריכים לתת לו מדי יום חתיכה של
לחם מתוך רחוב האופים, עד שכל הלחם בעיר
מוּתַשׁ. כך נשאר ירמיהו בחצר בית הסוהר.