ירמיהו
31:1 באותה עת נאום יהוה אהיה לאלוהי כל המשפחות
מישראל, והם יהיו לי לעם.
31:2 כה אמר יהוה, העם אשר נותר מן החרב מצא חן
במדבר; אפילו ישראל, כשהלכתי לנוח לו.
31:3 נראה לי יהוה מימיו לאמר כן אהבתיך.
באהבת עולם: לפיכך משכתי בחסד
לְךָ.
31:4 שוב אבנה אותך ואת תיבנה, בתולת ישראל.
שוב תתקשט בלוחותיך ותצא ב
ריקודים שלהם שעושים שמח.
31:5 עוד תנטוע גפנים על הרי שומרון הנוטעים
יטעו ויאכלו כדברים רגילים.
31:6 כי יום יהיה, והשומרים על הר אפרים
זעקו קום ונעלה לציון אל ה\' אלוקינו.
31:7 כי כה אמר יהוה; שירו בשמחה על יעקב, וצעקו בקרב
ראשי הגוים: פרסמו, הלל, ואמרו ה\' הושיע
עמך, שארית ישראל.
31:8 הנה, אני מביא אותם מארץ הצפון, ואוסף אותם
חופי הארץ, ואיתם העיוורים והצולעים, האשה
עם ילד וביולד יחד: חברה גדולה
יחזור לשם.
31:9 יבואו בבכי ובתחנונים אוביל אותם אני
יגרום להם ללכת ליד נהרות המים בדרך ישרה,
אֲשֶׁר לֹא יִכְדְּלוּ בָהֶם: כִּי אָב אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֶפְרַיִם
הוא הבכור שלי.
31:10 שמעו דבר יהוה גוים והגדירו באיים.
מרחוק, ואמרת, מפזרו את ישראל, יאסוף אותו וישמר
אותו, כרועה צאן.
31:11 כי גאל יהוה את יעקב ופדה אותו מידו.
שהיה חזק ממנו.
31:12 על כן יבואו ושרים במרומי ציון ויזרו
יחד לטוב יהוה, לחיטה וליין ולמען
שמן ולצעירי הצאן והבקר: ונפשם
יהיה כגן מושקה; וְלֹא יַעֲצֹרוּ עוֹד כָּל-לֹא.
31:13 אז תשמח הבתולה במחול, צעירים וזקנים
יחד: כי אהפוך את אבלם לשמחה ואנחם
אותם, ותשמחו מצערם.
31:14 ושבעתי את נפש הכהנים בשומן ואת עמי
ישבע בטובתי, נאום ה\'.
31:15 כה אמר יהוה; נשמע קול ברמה, קינה ומר
בְּכִי; רהל שבוכה על ילדיה סירבה להתנחם עבורה
ילדים, כי הם לא היו.
31:16 כה אמר יהוה; הימנע קולך מבכי, ועיניך מבכי
דמעות: כִּי יִתְגַּלֵּל מַעֲשֶׂה, נְאֻם יְהוָה; והם יעשו
לבוא שוב מארץ האויב.
31:17 ויהי תקוה באחריתך נאום יהוה כי יעשו בניך
לבוא שוב לגבול שלהם.
31:18 ודאי שמעתי את אפרים מקונן כך; אתה ייסרת
אותי, ונעניתי, כמו פר שאינו רגיל בעול: פנה
אתה לי, ואפנה; כי אתה ה\' אלוקי.
31:19 אמנם, אחר כך, התחרטתי; ואחרי זה הייתי
הוראה, היכתי על ירכי: בושה, כן, אפילו נבהלתי.
כי נשאתי חרפת נעורי.
31:20 האם אפרים בני היקר? האם הוא ילד נעים? כי מאז שדיברתי
כנגדו, אני עדיין זוכר אותו ברצינות: על כן קרביי
מוטרד עבורו; בוודאי ארחם עליו, נאום ה\'.
31:21 הצב לך סימני דרך, עשה לך ערמות גבוהות, הפנה לבך אל ה-
דֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְתָּ אֲשֶׁר עָלֶיךָ: סְבִיב אֶת-בְּתוּלָה
ישראל, פנה שוב אל ערייך הללו.
31:22 עד מתי תסתובב, בת נסוגה? למען יהוה
ברא דבר חדש בארץ, אישה תקיף איש.
31:23 כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל; בינתיים הם ישתמשו
הנאום הזה בארץ יהודה ובעריה, כאשר ארצה
להחזיר את השבי שלהם; יברך אותך ה\', משכן
צדק והר קדושה.
31:24 וישכון ביהודה ובכל ערייה
יחד, בעלי בעלים, והיוצאים בצאן.
31:25 כי השבעתי את הנפש העייפה ומלאתי כל
נפש עצובה.
31:26 על זה התעוררתי, וראיתי; ושנתי הייתה מתוקה לי.
31:27 הנה ימים באים נאום יהוה אשר אזרע את בית
ישראל ובית יהודה עם זרע אדם ועם זרע
חַיָה.
31:28 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַחְתִּי עֲלֵיהֶם
לְהַקְרִיף, וְלִשְׁבֹּר, וּלְהַשְׁלִיךְ, וּלְהַחֲסִיד, וּלְ
לְיַסֵר; אז אשמור עליהם, לבנות ולנטוע, אמר
אָדוֹן.
31:29 בימים ההם לא יאמרו עוד חמוץ אכלו האבות
ענבים, ושיניהם של הילדים נטושות.
31:30 אבל איש ימות על עוונו כל איש אוכל
ענבים חמצמצים, שיניו יקוצו.
31:31 הנה ימים באים נאום יהוה ואכרת ברית חדשה.
עם בית ישראל ועם בית יהודה:
31:32 לא לפי הברית אשר כרתי עם אבותיהם ביום
שלקחתי אותם ביד להוציאם מארץ מצרים;
אשר בריתי כרתו, אף שהייתי להם בעל, אמר
אדוני:
31:33 אבל זו תהיה הברית אשר אכרת עם ביתו
ישראל; אחר הימים ההם, נאום ה\', אשים תורתי בהם
חלקים פנימיים, וכתובו בלבם; ויהיו אלהיהם, ו
הם יהיו עמי.
31:34 ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את שלו
אח לאמר דעו את יהוה כי יכירו אותי כולם
הקטנים מהם לגדולים שבהם, נאום ה\': כי ארצה
סלח על עוונם, ולא אזכור עוד את חטאתם.
31:35 כה אמר יהוה אשר נותן את השמש להאיר ביום ואת
פקודת ירח וכוכבים לאור בלילה, אשר
חוצץ את הים כאשר גליו שואגים; יהוה צבאות הוא שלו
שֵׁם:
31:36 אם יסורו המשפטים הללו מלפני, נאום יהוה, אז הזרע.
גַּם יִשְׂרָאֵל יִחְדָּל מֵהַהוּא גּוֹי לְפָנַי לְעוֹלָם.
31:37 כה אמר יהוה; אם ניתן למדוד גן עדן למעלה, ואת
יסודות הארץ חקרו מתחת, גם אני אשליך הכל
זרע ישראל על כל אשר עשו, נאום ה\'.
31:38 הנה ימים באים נאום יהוה אשר תיבנה העיר
יהוה ממגדל חננאל עד שער הפינה.
31:39 ועוד תצא חוט המדידה על הגבעה
גארב, ויקיף סביב לגות.
31:40 וכל עמק הגופות והאפר וכל הגופות.
שדות עד נחל קדרון עד פינת שער הסוסים
למזרח יהיה קדש ליהוה; לא יתלש
למעלה, ולא מושלך יותר לנצח.