ירמיהו 20:1 ועתה פשור בן אימר הכהן אשר היה גם ראש הנגיד ב בית יהוה, שמעו כי ירמיה ניבא את הדברים האלה. 20:2 וַיַּכֵּה פַּשׁוּר אֶת יְרִימִיהוּ הַנָּבִיא וַיִּשָּׂם אוֹתוֹ אֶת הַמַּחֲלוֹת אֲשֶׁר היו בשער הגבוה של בנימין אשר ליד בית ה\'. 20:3 ויהי למחרת והביא פשור את ירמיהו מחוץ למניות. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ, לֹא קָרָא יְהוָה שמך פשור, אבל מגורמיסביב. 20:4 כי כה אמר יהוה הנה אני עושה אותך אימה לך. ולכל חבריך: ויפלו בחרבם אויבים ועיניך יראו אותו ונתתי את כל יהודה יד מלך בבל, והוא ישא אותם בשבי בבל, ויהרוג אותם בחרב. 20:5 ועוד אציל את כל עוז העיר הזאת ואת כל עמלו, וכל היקרים, וכל אוצרות מלכי יהודה אתן בידם אויבים, אשר יקללו אותם, ויקחו אותם ויישאו אותם אליהם בָּבֶל. 20:6 ואתה פשור וכל יושבי ביתך תבוא שבי: ובא לבבל ושם תמות ו יקברו שם, אתה וכל חבריך, אשר יש לך ניבא שקרים. 20:7 יהוה רמית אותי ורמיתתי אתה חזק יותר. ממני, וגברתי: אני ללעג יום יום, כל אחד לועג לִי. 20:8 כי מאז שדיברתי, זעקתי, זעקתי אלימות ושלל; בגלל ה דבר יהוה נעשה לי חרפה וללעג יום יום. 20:9 ואז אמרתי לא אזכיר אותו ולא אדבר עוד בשלו שֵׁם. אבל דברו היה בלבי כאש בוערת סגורה בי עצמות, והייתי עייף מרוב סבלנות, ולא יכולתי להישאר. 20:10 כי שמעתי השמצת רבים, פחד מכל עבר. דווח, אומרים שהם, ואנו נדווח על כך. כל המכרים שלי הסתכלו על עצירתי, ואמרו, אולי הוא יתפתה, ואנחנו ננצח עליו, ו נקום בו. 20:11 אבל יהוה איתי כנורא גבור על כן שלי רודפים יכשילו, והם לא ינצחו: הם יהיו מתבייש מאוד; כִּי לֹא יַצְלִיחוּ: בָּלְכָם עוֹלָם לעולם לא יישכח. 20:12 אבל יהוה צבאות המנסה את הצדיק ורואה את המושכות הלב, הבה אראה את נקמתך בהם: כי אליך פתחתי הסיבה שלי. 20:13 שירו לה\' הלל את יהוה כי הציל את הנפש. של עני מידם של רשעים. 20:14 ארור יום אשר נולדתי בו: אל יהא היום אשר בו אמי תחשוף אותי יתברך. 20:15 ארור האיש אשר הודיע לאבי לאמר בן גבר נולד לך; משמח אותו מאוד. 20:16 ויהי האיש ההוא כערים אשר הפיל יהוה ויתחרט לא: וישמע את הצעקה בבוקר ואת הצעקה שעת צהריים; 20:17 כי לא הרג אותי מרחם; או שאולי אמא שלי הייתה הקבר שלי, והרחם שלה יהיו תמיד נהדרים איתי. 20:18 על כן יצאתי מן הרחם לראות עמל וצער, כי ימים צריך לצרוך בבושה?