ירמיהו
20:1 ועתה פשור בן אימר הכהן אשר היה גם ראש הנגיד ב
בית יהוה, שמעו כי ירמיה ניבא את הדברים האלה.
20:2 וַיַּכֵּה פַּשׁוּר אֶת יְרִימִיהוּ הַנָּבִיא וַיִּשָּׂם אוֹתוֹ אֶת הַמַּחֲלוֹת אֲשֶׁר
היו בשער הגבוה של בנימין אשר ליד בית ה\'.
20:3 ויהי למחרת והביא פשור את ירמיהו
מחוץ למניות. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ, לֹא קָרָא יְהוָה
שמך פשור, אבל מגורמיסביב.
20:4 כי כה אמר יהוה הנה אני עושה אותך אימה לך.
ולכל חבריך: ויפלו בחרבם
אויבים ועיניך יראו אותו ונתתי את כל יהודה
יד מלך בבל, והוא ישא אותם בשבי
בבל, ויהרוג אותם בחרב.
20:5 ועוד אציל את כל עוז העיר הזאת ואת כל
עמלו, וכל היקרים, וכל
אוצרות מלכי יהודה אתן בידם
אויבים, אשר יקללו אותם, ויקחו אותם ויישאו אותם אליהם
בָּבֶל.
20:6 ואתה פשור וכל יושבי ביתך תבוא
שבי: ובא לבבל ושם תמות ו
יקברו שם, אתה וכל חבריך, אשר יש לך
ניבא שקרים.
20:7 יהוה רמית אותי ורמיתתי אתה חזק יותר.
ממני, וגברתי: אני ללעג יום יום, כל אחד לועג
לִי.
20:8 כי מאז שדיברתי, זעקתי, זעקתי אלימות ושלל; בגלל ה
דבר יהוה נעשה לי חרפה וללעג יום יום.
20:9 ואז אמרתי לא אזכיר אותו ולא אדבר עוד בשלו
שֵׁם. אבל דברו היה בלבי כאש בוערת סגורה בי
עצמות, והייתי עייף מרוב סבלנות, ולא יכולתי להישאר.
20:10 כי שמעתי השמצת רבים, פחד מכל עבר. דווח, אומרים שהם,
ואנו נדווח על כך. כל המכרים שלי הסתכלו על עצירתי, ואמרו,
אולי הוא יתפתה, ואנחנו ננצח עליו, ו
נקום בו.
20:11 אבל יהוה איתי כנורא גבור על כן שלי
רודפים יכשילו, והם לא ינצחו: הם יהיו
מתבייש מאוד; כִּי לֹא יַצְלִיחוּ: בָּלְכָם עוֹלָם
לעולם לא יישכח.
20:12 אבל יהוה צבאות המנסה את הצדיק ורואה את המושכות
הלב, הבה אראה את נקמתך בהם: כי אליך פתחתי
הסיבה שלי.
20:13 שירו לה\' הלל את יהוה כי הציל את הנפש.
של עני מידם של רשעים.
20:14 ארור יום אשר נולדתי בו: אל יהא היום אשר בו אמי
תחשוף אותי יתברך.
20:15 ארור האיש אשר הודיע לאבי לאמר בן גבר
נולד לך; משמח אותו מאוד.
20:16 ויהי האיש ההוא כערים אשר הפיל יהוה ויתחרט
לא: וישמע את הצעקה בבוקר ואת הצעקה
שעת צהריים;
20:17 כי לא הרג אותי מרחם; או שאולי אמא שלי הייתה
הקבר שלי, והרחם שלה יהיו תמיד נהדרים איתי.
20:18 על כן יצאתי מן הרחם לראות עמל וצער, כי
ימים צריך לצרוך בבושה?