ירמיהו 6:1 בני בנימין אספו עצמכם לברוח מקרבו ירושלים, ותקע בשופר בתקוע, ותקים בו אות אש בית-הכרם: כי הרע מופיע מצפון וגדול הֶרֶס. 6:2 דמיתי את בת ציון לאישה יפה ועדינה. 6:3 יבואו אליה הרועים וצאניהם; הם יתנדנדו אוהלים נגדה מסביב; יאכילו כל איש בשלו מקום. 6:4 הכן מלחמה נגדה; קום ונעלה בצהריים. אוי לו לָנוּ! כִּי הוֹלֵךְ הַיּוֹם, כִּי נִרְחוּ צְלֵי הָעָרֶב הַחוּצָה. 6:5 קום ונלך בלילה ונחריב את ארמונותיה. 6:6 כי כה אמר יהוה צבאות חצבו עצים והשליכו. הר על ירושלים: זו העיר שיש לבקר בה; היא לגמרי דיכוי בקרבה. 6:7 כמעיין משליך את מימיה, כך היא מגרשת את רשעתה. נשמע בה אלימות ושלל; מולי כל הזמן צער ו פצעים. 6:8 תלמדך ירושלים פן תסור נפשי ממך; שמא אני עשה אותך שממה, ארץ לא מיושבת. 6:9 כה אמר יהוה צבאות הם ילקטו את השארית יִשְׂרָאֵל כְּגֶפֶן: הָבִיא אֶת יָדְךָ כַּגֶּפֶן אֶל הָאָרֶץ סלים. 6:10 למי אדבר ולהזהיר למען ישמעו? לְהַבִּיט, אוזנם ערלה ואין הם יכולים לשמוע: הנה דבר יהוה להם חרפה; אין להם הנאה מזה. 6:11 על כן מלאתי חמת יהוה; נמאס לי להחזיק: אשפוך את זה על הילדים בחוץ לארץ ועל קהילת בחורים יחד: כי גם הבעל עם האשה יילקח. הזקן עמו מלא ימים. 6:12 ובתיהם יהפכו לאחרים ושדותיהם נשים יחד: כי אשלח את ידי על יושבי הארץ, נאום יהוה. 6:13 כי מהקטנים שבהם ועד הגדול שבהם, כל אחד נתון לחמדנות; ומן הנביא עד הכהן כל אחד מתעסק בשקר. 6:14 הם ריפאו קלות את פגיעת בת עמי לאמר שלום שלום; כשאין שלום. 6:15 האם התביישו כאשר עשו תועבה? לא, הם היו לֹא נִבְשָׁה כֹּל, וְלֹא יָכְלוּ לִסְמִיק, לָכֵן יִפְלוּ בין הנופלים: בזמן שאבקר אותם יזרקו למטה, נאום יהוה. 6:16 כה אמר יהוה עמדו בדרכים וראו ובקשו על הישן. שבילים, היכן הדרך הטובה, ולכו בה, ותמצאו מנוחה לנפשותיכם. אבל אמרו, לא נלך בו. 6:17 וכן נתתי עליך שומרים לאמר שמע לקול ה\' חֲצוֹצְרָה. אבל אמרו, לא נשמע. 6:18 על כן שמעו עמים ודעו עדה מה בקרב אוֹתָם. 6:19 שמע אדמה הנה אני מביא רעה על העם הזה פרי מחשבותיהם, כי לא שמעו לדבריי. ולא לדיני, אלא דחו אותו. 6:20 לשם מה בא לי קטורת משיבא והמתוק מקל מארץ רחוקה? אין מקובלים את מנחתך, וגם לא זבחיכם מתוקים לי. 6:21 על כן כה אמר יהוה הנה אני מניח אבני נגף לפנים העם הזה, והאבות והבנים יחדיו יפלו עליהם; יאבדו השכן וחברו. 6:22 כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון ו גוי גדול יקום מצדי הארץ. 6:23 הם יאחזו בקשת ובחנית; הם אכזריים, ואין להם רחמים; קולם שואג כמו הים; והם רוכבים על סוסים, נכנסים תערך כאנשי מלחמה נגדך, בת ציון. 6:24 שמענו את תהילתו ידינו נחלשות: ייסורים כבשו. החזיקו בנו וכאבו כאישה יולדת. 6:25 אל תצא אל השדה ואל תלך בדרך; עבור חרב ה אויב ופחד נמצאים בכל צד. 6:26 בת עמי חגורך בשק והתפלש ב אפר: עשה לך אבל, כמו על בן יחיד, קינה מרה ביותר: כי המקלקל יבוא עלינו פתאום. 6:27 נתתי אותך למגדל ולמצודה בעמי כי אתה אולי ידעו ולנסות את דרכם. 6:28 כולם מורדים קשים מהלכים לשון הרע נחושת הם וברזל; כולם משחיתים. 6:29 המפוח נשרף, העופרת אכלה מאש; המייסד נמס לשווא: כי רשעים לא נקרעו. 6:30 כסף סורר יקראו להם אנשים כי דחה יהוה אוֹתָם.