ירמיהו
6:1 בני בנימין אספו עצמכם לברוח מקרבו
ירושלים, ותקע בשופר בתקוע, ותקים בו אות אש
בית-הכרם: כי הרע מופיע מצפון וגדול
הֶרֶס.
6:2 דמיתי את בת ציון לאישה יפה ועדינה.
6:3 יבואו אליה הרועים וצאניהם; הם יתנדנדו
אוהלים נגדה מסביב; יאכילו כל איש בשלו
מקום.
6:4 הכן מלחמה נגדה; קום ונעלה בצהריים. אוי לו
לָנוּ! כִּי הוֹלֵךְ הַיּוֹם, כִּי נִרְחוּ צְלֵי הָעָרֶב
הַחוּצָה.
6:5 קום ונלך בלילה ונחריב את ארמונותיה.
6:6 כי כה אמר יהוה צבאות חצבו עצים והשליכו.
הר על ירושלים: זו העיר שיש לבקר בה; היא לגמרי
דיכוי בקרבה.
6:7 כמעיין משליך את מימיה, כך היא מגרשת את רשעתה.
נשמע בה אלימות ושלל; מולי כל הזמן צער ו
פצעים.
6:8 תלמדך ירושלים פן תסור נפשי ממך; שמא אני
עשה אותך שממה, ארץ לא מיושבת.
6:9 כה אמר יהוה צבאות הם ילקטו את השארית
יִשְׂרָאֵל כְּגֶפֶן: הָבִיא אֶת יָדְךָ כַּגֶּפֶן אֶל הָאָרֶץ
סלים.
6:10 למי אדבר ולהזהיר למען ישמעו? לְהַבִּיט,
אוזנם ערלה ואין הם יכולים לשמוע: הנה דבר
יהוה להם חרפה; אין להם הנאה מזה.
6:11 על כן מלאתי חמת יהוה; נמאס לי להחזיק:
אשפוך את זה על הילדים בחוץ לארץ ועל קהילת
בחורים יחד: כי גם הבעל עם האשה יילקח.
הזקן עמו מלא ימים.
6:12 ובתיהם יהפכו לאחרים ושדותיהם
נשים יחד: כי אשלח את ידי על יושבי
הארץ, נאום יהוה.
6:13 כי מהקטנים שבהם ועד הגדול שבהם, כל אחד
נתון לחמדנות; ומן הנביא עד הכהן כל
אחד מתעסק בשקר.
6:14 הם ריפאו קלות את פגיעת בת עמי
לאמר שלום שלום; כשאין שלום.
6:15 האם התביישו כאשר עשו תועבה? לא, הם היו
לֹא נִבְשָׁה כֹּל, וְלֹא יָכְלוּ לִסְמִיק, לָכֵן יִפְלוּ
בין הנופלים: בזמן שאבקר אותם יזרקו
למטה, נאום יהוה.
6:16 כה אמר יהוה עמדו בדרכים וראו ובקשו על הישן.
שבילים, היכן הדרך הטובה, ולכו בה, ותמצאו מנוחה
לנפשותיכם. אבל אמרו, לא נלך בו.
6:17 וכן נתתי עליך שומרים לאמר שמע לקול ה\'
חֲצוֹצְרָה. אבל אמרו, לא נשמע.
6:18 על כן שמעו עמים ודעו עדה מה בקרב
אוֹתָם.
6:19 שמע אדמה הנה אני מביא רעה על העם הזה
פרי מחשבותיהם, כי לא שמעו לדבריי.
ולא לדיני, אלא דחו אותו.
6:20 לשם מה בא לי קטורת משיבא והמתוק
מקל מארץ רחוקה? אין מקובלים את מנחתך, וגם לא
זבחיכם מתוקים לי.
6:21 על כן כה אמר יהוה הנה אני מניח אבני נגף לפנים
העם הזה, והאבות והבנים יחדיו יפלו עליהם;
יאבדו השכן וחברו.
6:22 כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון ו
גוי גדול יקום מצדי הארץ.
6:23 הם יאחזו בקשת ובחנית; הם אכזריים, ואין להם רחמים;
קולם שואג כמו הים; והם רוכבים על סוסים, נכנסים
תערך כאנשי מלחמה נגדך, בת ציון.
6:24 שמענו את תהילתו ידינו נחלשות: ייסורים כבשו.
החזיקו בנו וכאבו כאישה יולדת.
6:25 אל תצא אל השדה ואל תלך בדרך; עבור חרב ה
אויב ופחד נמצאים בכל צד.
6:26 בת עמי חגורך בשק והתפלש ב
אפר: עשה לך אבל, כמו על בן יחיד, קינה מרה ביותר:
כי המקלקל יבוא עלינו פתאום.
6:27 נתתי אותך למגדל ולמצודה בעמי כי אתה
אולי ידעו ולנסות את דרכם.
6:28 כולם מורדים קשים מהלכים לשון הרע נחושת הם
וברזל; כולם משחיתים.
6:29 המפוח נשרף, העופרת אכלה מאש; המייסד
נמס לשווא: כי רשעים לא נקרעו.
6:30 כסף סורר יקראו להם אנשים כי דחה יהוה
אוֹתָם.