ירמיהו 4:1 אם תשוב ישראל נאום ה\' שב אלי ואם תסיר את תועבותיך מעיני, אז תעשה לא להסיר. 4:2 ונשבעת חי יהוה באמת ובמשפט ובמשפט. צֶדֶק; ויברכו הגויים בו ובתוכו האם יתפארו. 4:3 כי כה אמר יהוה לאנשי יהודה וירושלים שברו לכם קרקע בור, ואל תזרע בין קוצים. 4:4 מולו את עצמכם ליהוה והסירו את ערלותיכם לב, אנשי יהודה ויושבי ירושלים: פן יבוא חמתי צא כאש, ושרפה שלא יוכל לכבותה, מפני הרע מהמעשים שלך. 4:5 הודיעו ביהודה ופרסמו בירושלים; ותאמר, תפוצץ את שופר בארץ: זעקו, התאספו ואמרו, התאספו. ונלך אל הערים המוגנות. 4:6 הצב דגל לציון פרשו אל תישארו כי רעה אביא מצפון, וחורבן גדול. 4:7 עלה האריה מעבך ומשחית הגויים נמצא בדרכו; הוא יצא ממקומו לעשות את ארצך שׁוֹמֵם; וְהָיוּ עָרֶיךָ לְשַׁמָּה, בְּלֹא יוֹשֵׁב. 4:8 על זה חגור אותך בשק קינה ויללה על הכעס העז. של ה\' לא חזר מאתנו. 4:9 ויהי ביום ההוא נאום ה\' כי לב יאבד המלך, ולב הנסיכים; והכהנים יתפלאו, והנביאים יתהו. 4:10 ואז אמרתי: אה, אדוני אלוהים! בוודאי שוללת מאוד את העם הזה וירושלים לאמר שלום יהיה לכם; ואילו החרב מגיעה אל הנשמה. 4:11 בעת ההיא ייאמר לעם הזה ולירושלים יבשה רוח הבמות במדבר אל הבת שלי אנשים, לא כדי לאוורר, ולא כדי לנקות, 4:12 גם רוח מלאה מהמקומות ההם תבוא אליי עכשיו גם אני לתת גזר דין נגדם. 4:13 הנה הוא עלה כעננים ורכבו כעננים מערבולת: סוסיו מהירים יותר מנשרים. אוי לנו! שכן אנחנו מְפוּנָק. 4:14 ירושלים רחצת לבך מרשע למען תהיה שמור. עד מתי ישכון מחשבותיך השווא בתוכך? 4:15 כִּי-קוֹל מוֹדֵעַ מִדָּן, וּמוֹרֵא עָנוֹת מֵהַר אפרים. 4:16 תזכירו לגויים; הִנֵּה, פרסם נגד ירושלים, כי צופים באים מארץ רחוקה, ומשמיעים את קולם נגד ערי יהודה. 4:17 כשומרי שדה נגדה מסביב; בגלל שהיא מרד בי, נאום יהוה. 4:18 דרכיך ומעשיך הקנו לך את הדברים האלה; זה שלך רשעות, כי מר היא, כי היא מגיעה אל לבבך. 4:19 המעיים שלי, המעיים שלי! כואב לי הלב; הלב שלי עושה א רעש בי; איני יכול לשתוק כי שמעת נפשי, קול שופר, אזעקת מלחמה. 4:20 חורבן על חורבן זועק; כי כל הארץ נקללת : פתאום התקלקלו אוהלי, והווילונות שלי ברגע. 4:21 עד מתי אראה את הדגל ואשמע את קול השופר? 4:22 כי עמי טיפש לא ידעו אותי; הם מטומטמים ילדים, ואין להם בינה: הם חכמים לעשות רע. אבל לעשות טוב אין להם ידע. 4:23 ראיתי את הארץ, והנה היא חסרת צורה ובטלה; וה שמים, ולא היה להם אור. 4:24 ראיתי את ההרים והנה הם רעדו וכל הגבעות נעו. בקלילות. 4:25 ראיתי והנה לא היה אדם וכל ציפורי השמים. נמלטו. 4:26 ראיתי והנה המקום הפורה הוא מדבר וכל ה\' עָרֶיהָ נִשְׁבְּצוּ לִפְנֵי יְהוָה וּבִשְׁתּוֹ כעס עז. 4:27 כִּי כֹּה אָמַר יְהוָה, כָּל הָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה; עדיין יהיה אני לא עושה סוף מלא. 4:28 על זה תאבל הארץ והשמים ממעל יהיו שחורים כי דיברתי את זה, תכננתי את זה, ולא אחזור בתשובה, גם לא אעשה אני חוזר מזה. 4:29 כל העיר תברח לרעש הפרשים והקשתים; הֵם ילכו בעבים ויעלו על הסלעים: כל עיר תהיה עזבו, ולא ישכון בו איש. 4:30 וכאשר תתקלקל מה תעשה? למרות שאתה מתלבש את עצמך בארגמן, אף על פי שאתה מקשט אותך בקישוטי זהב, אף על פי ששכרת פניך בצביעה, לשוא תעשה עצמך הוגן; יאהביך יבזו אותך, יחפשו את חייך. 4:31 כי שמעתי קול כאישה יולדת וייסורים כאישה יולדת בנה ראשון, קול בת צִיּוֹן הַמִּתְבַּעְלָה אֶת-יָדֶיהָ, לֵאמֹר אוֹי אני עכשיו! כִּי נַפְשִׁי נַפְשִׁי מִפְּנֵי רְצָחִים.