ירמיהו
4:1 אם תשוב ישראל נאום ה\' שב אלי ואם
תסיר את תועבותיך מעיני, אז תעשה
לא להסיר.
4:2 ונשבעת חי יהוה באמת ובמשפט ובמשפט.
צֶדֶק; ויברכו הגויים בו ובתוכו
האם יתפארו.
4:3 כי כה אמר יהוה לאנשי יהודה וירושלים שברו לכם
קרקע בור, ואל תזרע בין קוצים.
4:4 מולו את עצמכם ליהוה והסירו את ערלותיכם
לב, אנשי יהודה ויושבי ירושלים: פן יבוא חמתי
צא כאש, ושרפה שלא יוכל לכבותה, מפני הרע
מהמעשים שלך.
4:5 הודיעו ביהודה ופרסמו בירושלים; ותאמר, תפוצץ את
שופר בארץ: זעקו, התאספו ואמרו, התאספו.
ונלך אל הערים המוגנות.
4:6 הצב דגל לציון פרשו אל תישארו כי רעה אביא
מצפון, וחורבן גדול.
4:7 עלה האריה מעבך ומשחית הגויים
נמצא בדרכו; הוא יצא ממקומו לעשות את ארצך
שׁוֹמֵם; וְהָיוּ עָרֶיךָ לְשַׁמָּה, בְּלֹא יוֹשֵׁב.
4:8 על זה חגור אותך בשק קינה ויללה על הכעס העז.
של ה\' לא חזר מאתנו.
4:9 ויהי ביום ההוא נאום ה\' כי לב
יאבד המלך, ולב הנסיכים; והכהנים
יתפלאו, והנביאים יתהו.
4:10 ואז אמרתי: אה, אדוני אלוהים! בוודאי שוללת מאוד את העם הזה
וירושלים לאמר שלום יהיה לכם; ואילו החרב מגיעה
אל הנשמה.
4:11 בעת ההיא ייאמר לעם הזה ולירושלים יבשה
רוח הבמות במדבר אל הבת שלי
אנשים, לא כדי לאוורר, ולא כדי לנקות,
4:12 גם רוח מלאה מהמקומות ההם תבוא אליי עכשיו גם אני
לתת גזר דין נגדם.
4:13 הנה הוא עלה כעננים ורכבו כעננים
מערבולת: סוסיו מהירים יותר מנשרים. אוי לנו! שכן אנחנו
מְפוּנָק.
4:14 ירושלים רחצת לבך מרשע למען תהיה
שמור. עד מתי ישכון מחשבותיך השווא בתוכך?
4:15 כִּי-קוֹל מוֹדֵעַ מִדָּן, וּמוֹרֵא עָנוֹת מֵהַר
אפרים.
4:16 תזכירו לגויים; הִנֵּה, פרסם נגד ירושלים, כי
צופים באים מארץ רחוקה, ומשמיעים את קולם נגד
ערי יהודה.
4:17 כשומרי שדה נגדה מסביב; בגלל שהיא
מרד בי, נאום יהוה.
4:18 דרכיך ומעשיך הקנו לך את הדברים האלה; זה שלך
רשעות, כי מר היא, כי היא מגיעה אל לבבך.
4:19 המעיים שלי, המעיים שלי! כואב לי הלב; הלב שלי עושה א
רעש בי; איני יכול לשתוק כי שמעת נפשי,
קול שופר, אזעקת מלחמה.
4:20 חורבן על חורבן זועק; כי כל הארץ נקללת :
פתאום התקלקלו אוהלי, והווילונות שלי ברגע.
4:21 עד מתי אראה את הדגל ואשמע את קול השופר?
4:22 כי עמי טיפש לא ידעו אותי; הם מטומטמים
ילדים, ואין להם בינה: הם חכמים לעשות רע.
אבל לעשות טוב אין להם ידע.
4:23 ראיתי את הארץ, והנה היא חסרת צורה ובטלה; וה
שמים, ולא היה להם אור.
4:24 ראיתי את ההרים והנה הם רעדו וכל הגבעות נעו.
בקלילות.
4:25 ראיתי והנה לא היה אדם וכל ציפורי השמים.
נמלטו.
4:26 ראיתי והנה המקום הפורה הוא מדבר וכל ה\'
עָרֶיהָ נִשְׁבְּצוּ לִפְנֵי יְהוָה וּבִשְׁתּוֹ
כעס עז.
4:27 כִּי כֹּה אָמַר יְהוָה, כָּל הָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה; עדיין יהיה
אני לא עושה סוף מלא.
4:28 על זה תאבל הארץ והשמים ממעל יהיו שחורים כי
דיברתי את זה, תכננתי את זה, ולא אחזור בתשובה, גם לא אעשה
אני חוזר מזה.
4:29 כל העיר תברח לרעש הפרשים והקשתים; הֵם
ילכו בעבים ויעלו על הסלעים: כל עיר תהיה
עזבו, ולא ישכון בו איש.
4:30 וכאשר תתקלקל מה תעשה? למרות שאתה מתלבש
את עצמך בארגמן, אף על פי שאתה מקשט אותך בקישוטי זהב,
אף על פי ששכרת פניך בצביעה, לשוא תעשה
עצמך הוגן; יאהביך יבזו אותך, יחפשו את חייך.
4:31 כי שמעתי קול כאישה יולדת וייסורים כאישה
יולדת בנה ראשון, קול בת
צִיּוֹן הַמִּתְבַּעְלָה אֶת-יָדֶיהָ, לֵאמֹר אוֹי
אני עכשיו! כִּי נַפְשִׁי נַפְשִׁי מִפְּנֵי רְצָחִים.