ירמיהו
2:1 ועוד דבר יהוה בא אלי לאמר:
2:2 לכו וקראו באזני ירושלים לאמר כה אמר יהוה; אני
זכור אותך, חסד נעוריך, אהבת נישואיך,
כשהלכת אחרי במדבר, בארץ שלא הייתה
זָרוּעַ.
2:3 קדושה היה ישראל ליהוה ובכורי גידולו.
כָּל אֲשֶׁר אוֹכְלֵיהוֹ, יַעֲבֹר; יבוא עליהם רע, אמר ה
אָדוֹן.
2:4 שמעו את דבר יהוה בית יעקב וכל משפחות
בית ישראל:
2:5 כה אמר יהוה מה עוון מצאו בי אבותיכם כי
הם הרחיקו ממני והלכו אחרי הבל והפכו
שָׁוא?
2:6 ולא אמרו היכן יהוה העלה אותנו מן הארץ
של מצרים, שהובילה אותנו במדבר, דרך ארץ מדבר
ושל בורות, דרך ארץ בצורת וצל מוות,
דרך ארץ אשר איש לא עבר בה, ובה לא ישב איש?
2:7 והבאתי אתכם לארץ שפע לאכול את פריה ו
טובתו; אבל בבואכם, טמאתם את ארצי ועשיתם
המורשת שלי היא תועבה.
2:8 לא אמרו הכהנים היכן יהוה? והמטפלים בחוק
לא ידע אותי: גם הכמרים עברו עלי, והנביאים
התנבא על ידי הבעל, והלך אחרי דברים שאינם מועילים.
2:9 על כן עוד אתחן בכם נאום יהוה ובכם
ילדי ילדים אתחנן.
2:10 כִּי-עֹבֵר אֶת-הַאי חִתִּים וַרְאֵה; ושלח אל קדר, ו
לשקול היטב, ולראות אם יש דבר כזה.
2:11 האם שינתה גוי את אלוהיו אשר עדיין אינם אלהים? אלא האנשים שלי
שינו את תהילתם על מה שאינו מועיל.
2:12 התפלאו, שמים, על כך, ופחדו נורא, היו מאוד.
שממה, נאום יהוה.
2:13 כי עמי עשה שתי רעות; הם נטשו אותי
מעיין מים חיים, וחצב להם בורות, בורות שבורים.
שלא יכול להחזיק מים.
2:14 האם ישראל עבד? האם הוא עבד מולד? למה הוא מפונק
2:15 שאגו עליו האריות הצעירים וצעקו ועשו את אדמתו
פסולת: עריו נשרפות ללא תושבים.
2:16 גם בני נוף ותחפני שברו את עטרתך
רֹאשׁ.
2:17 לא השגת את זה לך באשר עזבת את
יהוה אלוהיך בהוליך אותך בדרך?
2:18 ועתה מה יש לך לעשות בדרך מצרים לשתות את המים
סיחור? או מה יש לך לעשות בדרך אשור לשתות את
מי הנהר?
2:19 רשעתך תתקן אותך וגופותיך
תוכח בך: דע וראה כי דבר רע הוא ו
מר, כי עזבת את ה\' אלוקיך, וכי יראתי
לא בך, נאום ה\' יהוה צבאות.
2:20 כי מזמן שברתי את עולך ופרצתי את רצועותיך; ואתה
אמר, לא אעבור; כאשר על כל גבעה גבוהה ומתחת לכל
עץ ירוק אתה נודד, משחק בזונה.
2:21 ובכל זאת נטעתי לך גפן אצילה, זרע ישר לגמרי: כיצד אמנות.
הפכת לי לצמח מנוון של גפן זרה?
2:22 כי אף שתרחץ אותך בחנקה ותקח לך הרבה סבון, אך שלך.
עוון נאמר לפני, נאום אדוני יהוה.
2:23 איך אתה יכול לומר, לא נטמאתי, לא הלכתי אחרי הבעלים? לִרְאוֹת
דרכיך בעמק דע מה עשית: מהיר אתה
דרומדרית חוצה את דרכיה;
2:24 חמור-פרא רגיל למדבר, המרדף בה את הרוח
הנאה; בהזדמנות שלה מי יכול להרחיק אותה? כל המבקשים אותה
לא ימאסו; בחודש שלה ימצאו אותה.
2:25 עצרו את רגלך מלהיחלץ ואת גרונך מצמא
אמרת, אין תקווה: לא; כי אהבתי זרים ואחרי כן
אליהם אני אלך.
2:26 כשם שהגנב מתבייש במוצאו כך בית ישראל
מְבוּיָשׁ; הם, מלכיהם, נסיכיהם, והכוהנים שלהם, ושלהם
נביאים,
2:27 לאמר למלאי אתה אבי; ואל אבן, הבאת
אותי קדימה כי הפנו אלי עורף ולא פניהם.
אֲבָל בְּעֵת צָרָתָם יֹאמְרוּ: קוּם וְהוֹשִׁיעֵנוּ.
2:28 אבל היכן אלהיך אשר עשיתך? תן להם לקום, אם הם
יכול להושיעך בשעת צרתך: כי לפי מספר
ערייך אלוהיך יהודה.
2:29 למה תתחננו אלי? כולכם עברתם עליי,
אָמַר יְהוָה.
2:30 לשווא היכתי את בניך; הם לא קיבלו תיקון: שלך
חרב משלו אכלה את נביאיכם כאריה משמיד.
2:31 דור, ראה את דבר יהוה. האם הייתי מדבר אל
ישראל? ארץ חושך? לָכֵן אָמְרוּ עַמִּי, אֲדֹנִים אֲנַחְנוּ; אָנוּ
לא יבוא אליך עוד?
2:32 האם משרתת יכולה לשכוח את קישוטיה, או כלה את הלבוש שלה? ובכל זאת האנשים שלי
שכחו אותי ימים ללא מספר.
2:33 למה אתה מקצץ את דרכך לחפש אהבה? לכן גם אתה לימדת
הרשעים דרכיך.
2:34 גם בחצאיותיך נמצא דם נפשות העניים
חפים מפשע: לא מצאתי אותו בחיפוש חשאי, אלא על כל אלה.
2:35 ואולם אתה אומר, כי תמים אני, כי כעסו ישוב מן
לִי. הִנֵּה אֲנִי אֶחָד אֶתְכֶם כִּי אַתָּה אָמַרְתָּ לִי
חטא.
2:36 למה אתה כל כך עצוב לשנות את דרכך? גם אתה תהיה
בושה ממצרים, כמו שהתבייש מאשור.
2:37 כן תצא ממנו וידיך על ראשך כי
דחה יהוה את בטחוניך ולא תצליח
אוֹתָם.