יהודית
16:1 ואז התחילה יהודית לשיר את ההודיה הזאת בכל ישראל ובכל
אנשים שרו אחריה את שיר ההלל הזה.
16:2 ותאמר יהודית התחל לאלוהי בצלעים שירו לאדוני עם
מצלתיים: כוונו לו מזמור חדש, רוממו אותו וקראו בשמו.
טז,ג כִּי שֹׁבֵר אֱלֹהִים אֶת הַמִּלְחָמָה כִּי בַּמַּחֲנוֹת בְּתוֹךְ הַמַּחֲלוֹת
אנשים הוא הציל אותי מידיהם של רודפי.
16:4 עשור יצא מההרים מצפון, בא עם עשרה
אלפים מצבאו, שהמון עצרו את הנחלים, ו
הפרשים שלהם כיסו את הגבעות.
16:5 הוא התרברב כי ישרוף את גבולי ויהרוג בו את בחורי
החרב, ותקע את הילדים היונקים על האדמה, ועשה
התינוקות שלי כטרף, ובתולי כשלל.
16:6 אבל ה\' הכול יכול אכזב אותם ביד אישה.
16:7 כי הגבור לא נפל על ידי הנערים והבנים לא
מן הטיטאנים הכוהו, ולא עמדו עליו ענקים גבוהים: אלא יהודית ה
בת מררי החלישה אותו ביופי פניה.
16:8 כי פשטה את בגד אלמנותה למען רוממות אלה
שנדוכאים בישראל, ומשחו פניה במשחה, ו
קשרה את שערה בצמיג, ולקחה בגד פשתן כדי להונותו.
16:9 סנדליה הקסימו את עיניו, יופיה לקח את דעתו בשבי, ו
הפוש עבר דרך צווארו.
16:10 הפרסים רעדו מהעזה שלה, והמדיים נרתעו ממנה.
קשיחות.
16:11 וַיִּצְעוּ עֲנֵי שִׂמְחָה וַיִּקְעוּ רַפְשָׁי; אבל
הם נדהמו: אלה הרימו את קולם, אבל הם היו
הופל.
16:12 בני העלמות חוררו אותם ופצעו אותם
ילדי נמלטים: הם נספו במלחמת ה\'.
16:13 אשיר לה\' שיר חדש ה' גדול אתה.
מפואר, נפלא בעוצמתו ובלתי מנוצח.
16:14 יעבדו אותך כל הברואים כי דברת ונעשו אתה.
שלח את רוחך ויצר אותם ואין זה
יכול להתנגד לקול שלך.
16:15 כי הרים יזוזו מיסודותיהם עם המים
הסלעים יתמוססו כשעווה בפניך: ובכל זאת אתה רחום
יראייך.
16:16 כי כל קורבן קטן מדי בשביל ניחוח מתוק לך, והכל
השומן אינו מספיק לעולתך: אלא הירא
ה\' גדול בכל עת.
16:17 אוי לגויים הקמים על מולדתי! ה\' אלוקים
יתנקם בהם ביום הדין, בהצתת אש ו
תולעים בבשרם; וירגישו אותם, ויבכו לעולם.
16:18 ועתה בבואם לירושלים, השתחוו ליהוה;
ומיד כשנטהר העם, הקריבו את שרפתם
מנחות, ומנחותיהם החינמיות, ומתנותיהם.
16:19 יהודית גם הקדישה את כל הדברים של הולופרנס, שהיו לאנשים
נתן לה, ונתנה את החופה, אשר הוציאה משלו
חדר שינה, למתנה ליהוה.
16:20 אז המשיכו העם לסעוד בירושלים לפני הקדש
במשך שלושה חודשים ויהודית נשארה איתם.
16:21 לאחר הזמן הזה חזר איש אל נחלתו ויהודית
הלכה לביתוליה, ונשארה ברשותה, והייתה בה
זמן מכובד בכל הארץ.
16:22 ורבים רצו בה, אך איש לא הכיר אותה כל ימי חייה לאחר מכן
כי מנשה בעלה מת, ונאסף אל עמו.
16:23 אבל היא גדלה יותר ויותר בכבוד, והזדקנה בה
בית הבעל, בהיותה בת מאה וחמש שנים, ועשה לה משרתת
חינם; אז מתה בבתוליה: ויקברו אותה במערתה
בעל מנאס.
16:24 ויקוננה בית ישראל שבעת ימים ולפני מותה.
היא אכן חילקה את הסחורה שלה לכל האנשים הקרובים ביותר
מנשה בעלה, ואל הקרובים למולדתה.
16:25 ולא היה עוד מי שהפחיד את בני ישראל
ימי יהודית, וגם לא זמן רב לאחר מותה.