יהודית
                                                           13:1 ועתה בבוא הערב, מיהרו עבדיו להסתלק, ו
                                      באגואס סגר את האוהל שלו בלי, ופיטר את המלצרים מהבית
                            נוכחות אדוניו; וַיֵּלְכוּ אֶת-מִשְׁכַּתָם: כִּי כֻּלָּם
                                                                                        עייף, כי המשתה היה ארוך.
                                                   13:2 ויהודית נשארה באוהל, והולופרנס שוכב עליה
                                                                                                   משכבו: כי מלא יין.
                                          13:3 ויהודית ציוותה את שפחתה לעמוד מחוץ לחדר מיטתה
                                             לחכות לה. יוצאת כמו שעשתה יום יום: כי אמרה שתעשה
                                                                        צא לתפילתה, ודברה לבגואס כדבר זה
                                                                                                                   מַטָרָה.
                                          13:4 אז יצאו כולם ולא נשאר איש בחדר המיטה, גם לא קטן
                                       ולא נהדר. ואז יהודית, שעמדה ליד מיטתו, אמרה בלבה, ה\'
                                       אלוהים של כל הכוח, הבט בהווה הזה על יצירות ידי עבור
                                                                                                      רוממות ירושלים.
                                                           13:5 כי עתה עת לעזור לנחלתך ולהוציא לפועל
                                                                 מפעלים להשמדת האויבים אשר קמים נגדם
                                                                                                                       לָנוּ.
                                              13:6 ואז באה אל עמוד המיטה אשר בראשו של הולופרנס.
                                                                                              והוריד משם את דמותו,
                                                                        13:7 ויגש אל משכבו ויאחז בשער ראשו
                            אָמַר, חָזְקֵנִי, ה\' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה.
                                                           13:8 ותכה פעמיים על צווארו בכל כוחה ולקחה
                                                                                                                ראשו ממנו.
                                                     13:9 והפיל את גופו מהמיטה, וירד את החופה ממנה
                                       העמודים; ואנון לאחר שיצאה, ונתנה להולופרנס את ראשו
                                                                                                              למשרתת שלה;
                                 13:10 ושמה בשק הבשר שלה, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם לְפָנֶיךָ
                                                              למנהגם לתפילה: וכאשר עברו את המחנה, הם
                                                              הקיפו את העמק, ועלו להר בתוליה, ויבואו
                                                                                                              השערים שלו.
                               13:11 ואמרה יהודית מרחוק אל השומרים בשער פתחו פתחו עכשיו.
                       השער: אלוהים, אפילו אלוהינו, איתנו, להראות את כוחו עוד בפנים
                                                  ירושלים וכוחותיו נגד האויב, כמו שהוא עשה זאת
                                                                                                                       יְוֹם.
                                                13:12 עכשיו כששמעו אנשי עירה את קולה, מיהרו לרדת
                                                                              לשער עירם, ויקראו לזקני העיר.
                          13:13 ואז הם רצו כולם יחד, גם קטנים וגם גדולים, כי זה היה מוזר
                                                                  אל אשר באה ופתחו את השער וקבלו אותם.
                                                                                      ועשה אש לאור, ועמד סביבם.
13:14 וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל הִשְׁתַּחֲלוּ, הִתְהַלְּלוּ אֱלֹהִים, הִתְהַלְּלוּ אֱלֹהִים.
                                                                 אני אומר, כי לא לקח רחמיו מבית ישראל.
                                                                 אבל השמיד את אויבינו בידי הלילה הזה.
                                                       13:15 הוציאה את הראש מהתיק והראתה ואמרה להם:
                                                   הנה ראש הולופרנס, הקברניט הראשי של צבא עשור,
                                                                     והנה החופה אשר שוכב בה בשכרותו; וה
                                                                                             ה\' הכה אותו ביד אישה.
                                                        13:16 חי יהוה אשר שמרני בדרכי אשר הלכתי, שלי
                                                               פניו רימה אותו לחורבן, ואף על פי כן לא
                                                                                  חטא איתי, לטמא ולבייש אותי.
                                                                                 13:17 אז נדהמו כל העם, והשתחוו
                                                                  ועבדו לה\', ואמרו באחד, ברוך אתה שלנו
                                                         אלוהים, אשר הביא היום לבטלה את אויבי עמך.
             13:18 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עוֹזִיס, בַּת, בְּרוּךְ אַתָּה מֵעֶלְיוֹן.
                                                              אלוהים על כל הנשים על הארץ; וברוך ה\' ה'
                                                          אשר ברא את השמים ואת הארץ אשר כיוון אותך
                                                                                 לכריתת ראשו של ראש אויבינו.
                                                             13:19 על זה לא תסור בטחונך מלב האנשים אשר
                                                                                זכור את כוחו של אלוהים לנצח.
13:20 וַיְהִי אֱלֹהִים אֵלֶיךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵלֶיךָ לְהִתְהַלָּה תָּמִיד לִפְקֹרךָ
                                                        בדברים טובים כי לא חסת את נפשך על היסורים
                                  של אומתנו, אבל נקמת את חורבנו, הולך בדרך ישרה קודם לכן
                                                          האל שלנו. ויאמרו כל העם; כך יהיה, כך יהיה.