יהודית
יט,א נפלה יהודית על פניה ושמה אפר על ראשה ותגלתה
השק שבו לבשה; ולגבי הזמן שבו ה
קטורת של אותו ערב הוקרבה בירושלים בבית ה
לורד יהודית קרא בקול רם ואמר,
9:2 ה\' אלוהי אבי שמעון אשר נתת לו חרב לקחת.
נקמת הזרים, אשר שחררו את חגורת המשרתת כדי לטמא
אותה, וגילתה את הירך לבושה, וזיהמה את בתוליה
לתוכחתה; כי אמרת, לא יהיה כן; ובכל זאת הם עשו זאת
לכן:
ט,ג על-כן נתת את שריתם להרוג וצבעו את שלהם
משכב בדם, מרומה, והיכה את המשרתים עם אדוניהם.
והאדונים על כסאותיהם;
ט,ד ונתת את נשותיהם לטרף ואת בנותיהם
שבויים, וכל שללם לחלק בין בניך היקרים;
אשר התרגשו בקנאותך, ותיעבו את זיהוםם
דם, וקרא אליך לעזרה: אלוהים, אלוהי, שמע גם אותי א
אַלמָנָה.
9:5 כי אתה עשית לא רק את הדברים האלה, אלא גם את הדברים אשר
נפל לפני, ואשר התרחש לאחר מכן; חשבת על
דברים שיש עכשיו, ואשר עתידים לבוא.
9:6 כן, מה שקבעת היו בהישג יד ואמרת הנה.
אנחנו כאן: כי כל דרכיך נכונות ומשפטיך בידך
ידע מוקדם.
ט,ז כִּי הִנֵּה רַבּוֹת אֲשֹׁרִים בְּכֹחָם; הם
מרומם בסוס ובאדם; הם מתפארים בכוח רגליהם;
הם בוטחים במגן ובחנית, ומשתחוים ומטילים; ולא יודע את זה
אתה ה\' שובר המלחמות: ה' שמך.
9:8 הפיל את כוחם בכוחך והורד את כוחם פנימה
חמתך: כי רצו לטמא את קדשך ואל
לְהַטְמִיר אֶת הַמִּשְׁכָּן אֲשֶׁר שָׁם שְׁמֶךָ כָּבוֹד וּלְהַשְׁלִיךְ
בחרב קרן מזבחך.
יט,9 הִנֵּה גְאוֹתָם וּשְׁלַח חֲמָתְךָ עַל-רֹאשֵׁיהֶם נָתַן בְּלִי
יד, אשר אלמנה, הכוח אשר הריתי.
9:10 הכה במרמה שפתי את העבד עם הנסיך ואת
נסיך עם המשרת: לפרק את ממלכתיותם ביד א
אִשָׁה.
יט:11 כִּי לֹא עוֹמֵד כֹחֶךָ בְּרַבּוֹת וְגוֹזְךָ בַּחֲזָקִים כִּי
אתה אלוהי עניים, עוזר לעשוקים, מקיים
של החלשים, מגן על החסרים, מושיע של אלה שהם
בלי תקווה.
9:12 נא א-לוהי אבי ואל-הנחלה.
של ישראל, אדון השמים והארץ, בורא המים, מלך
כל יצור, שמע אתה תפילתי:
9:13 וַיַּעֲשֶׂה אֶת דִּבְרִי וְאֶת הַמִּנְיָה לִפְצַע וְלַפָּסָם לָהֶם
התכוון דברים אכזריים נגד בריתך ובית קדשך ו
על ראש ציון ועל בית אחוזתך
יְלָדִים.
9:14 ותכיר כל גוי ושבט כי אתה אלוהי
כל הכוח והעוצמה, ושאין אחר שמגן על
עם ישראל חוץ ממך.