ישעיהו
57:1 צדיק אבד ואיש לא ישמיע אותו ורחמנים.
נלקחים, אין בהתחשב בכך שהצדיק נלקח ממנו
הרע שעתיד לבוא.
57:2 הוא יכנס לשלום הם ינוחו במיטתם איש איש
הולך בזקיפותו.
57:3 אבל התקרבו לכאן, בני הקוסמת, זרע
הנואף והזונה.
57:4 נגד מי אתם מתעסקים? נגד מי תעשה פה רחב,
ולשלוף את הלשון? הלא אתם בני עבירה, זרע של
שֶׁקֶר,
57:5 להצית את עצמכם באלילים מתחת לכל עץ ירוק, להרוג את
ילדים בעמקים מתחת למצוקי הסלעים?
57:6 בין אבני הנחל החלקות חלקך; הם, הם שלך
הרבה: גם להם שפכת משקה, הקרבת א
מנחת בשר. האם עליי לקבל נחמה באלה?
57:7 על הר רם וגבוה הנחת את משכבך גם שם
עלית להקריב קורבן.
57:8 גם מאחורי הדלתות והעמודים הנחת את זכרך.
כִּי-גִלַּתְתָּ אֶת-עַצְמוֹ לְרֵע מִמֶּנִּי, וְעָלִיתָ;
הרחבת את משכבך, וכרת לך ברית עמהם; אַתָה
אהב את מיטתם היכן שראית אותה.
57:9 והלכת אל המלך במשחה והגדלת
בשמים, ושלחת את שלוחיך הרחק, והשחתת
את עצמך אפילו עד הגיהנום.
57:10 יגעת בגדלות דרכיך; ובכל זאת לא אמרת, שם
אין תקווה: אתה מצאת חיי ידך; לכן היית
לא מתאבל.
57:11 וממי פחדת או פחדת כי שיקרת ו
לֹא זָכַרְתִּי וְלֹא נָתַתָּה אֶת לִבְךָ? האם לא החזקתי את שלי
שלום של פעם, ואתה לא ירא אותי?
57:12 אספר את צדקתך ואת מעשיך; כי לא יעשו
להרוויח אותך.
57:13 כאשר תצעק, תצילך חבורותיך; אבל הרוח תהיה
לשאת את כולם משם; הבל ייקח אותם: אבל המניח את שלו
בטח בי ירש את הארץ וירשה את הר קדשי;
57:14 ויאמר השליכם, השליכו, תכינו את הדרך, הרים את
אבן נגף מדרכם של עמי.
57:15 כִּי כֹּה אָמַר הָעֶלְיוֹן וְהַנְשִׂיא יוֹשֵׁב הָעוֹלָם, שֶׁלּוֹ
השם קדוש; אני שוכן ברום ובקודש, גם אתו כלומר
של רוח חרטה וענווה, להחיות את רוח השפלים, ו
להחיות את לבם של הנחרצים.
57:16 כי לא אריב לעולם ולא אכעס תמיד: על ה
הרוח צריכה להיכשל לפני, והנפשות אשר עשיתי.
57:17 על עוון חמדתו כעסתי והכיתי אותו הסתרתי.
וַיִּתְכַעֵם וְהִתְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ.
57:18 ראיתי את דרכיו ורפאתי אותו גם אני אוביל אותו
להשיב לו ולאבליו נחמה.
57:19 אני בורא פרי השפתיים; שלום, שלום למי שרחוק, ו
לקרב, נאום יהוה; וארפא אותו.
57:20 אבל רשעים הם כמו הים הסוער, כאשר אינו יכול לנוח, של מי
מים מטילים בוץ ועפר.
57:21 אין שלום, נאם אלהי, לרשעים.