ישעיהו 27:1 ביום ההוא יהוה בחרבו הכאובה והגדולה והחזקה להעניש את לויתן את הנחש הנוקב, אפילו את לויתן העקום נָחָשׁ; ויהרוג את הדרקון אשר בים. 27:2 ביום ההוא תשיר לה, כרם יין אדום. 27:3 אני יהוה שומר אותו; אשקה אותו כל רגע: פן יפגע בו, אני ישמור אותו יום ולילה. 27:4 זעם אין בי מי יכניס אלי את הגזעים והקוצים קרב? הייתי עובר אותם, הייתי שורף אותם ביחד. 27:5 או יאחז בכוחי למען ישלם עמי; ו הוא יעשה שלום איתי. 27:6 הוא ישרש את הבאים מיעקב ישראל לפרוח ולניצן, ולמלא את פני העולם בפירות. 27:7 האם הכה אותו כמו שהכה את ההיכוו? או שהוא נהרג לפי שחיטת ההרוגים על ידו? 27:8 במידה, כשהוא יורה, תדון בו: הוא נשאר. רוחו הקשה ביום הרוח המזרחית. 27:9 על כן תטוהר עוון יעקב; וזה הכל הפרי ליטול חטאו; כאשר הוא עושה את כל אבני ה מזבח כאבני גיר המכות בחתך, המטעים והתמונות לא יעמוד. 27:10 ואולם העיר המוגנת תהיה שוממה והמעון עזוב ונשאר כמדבר: שם יאכל העגל, ויש ישכב ואכל את ענפיו. 27:11 כשקמלו ענפיו יפרצו נשים באות ומעלות אותן באש: כי עם לא הוא בינה: לפיכך לא ירחם עליהם מי שעשה אותם. וְהַיּוֹצֵר אוֹתָם לֹא יַעֲשֶׂה לָהֶם חֶסֶד. 27:12 ויהי ביום ההוא ויקץ יהוה ממנו אפיק הנהר עד נחל מצרים והייתם נאספים אחד אחד, בני ישראל. 27:13 ויהי ביום ההוא והיה השופר הגדול פוצץ, ויבואו אשר היו מוכנים לאבד בארץ אשור, והמנודים בארץ מצרים, ויעבדו את יהוה בהר הקודש בירושלים.