ישעיהו
27:1 ביום ההוא יהוה בחרבו הכאובה והגדולה והחזקה
להעניש את לויתן את הנחש הנוקב, אפילו את לויתן העקום
נָחָשׁ; ויהרוג את הדרקון אשר בים.
27:2 ביום ההוא תשיר לה, כרם יין אדום.
27:3 אני יהוה שומר אותו; אשקה אותו כל רגע: פן יפגע בו, אני
ישמור אותו יום ולילה.
27:4 זעם אין בי מי יכניס אלי את הגזעים והקוצים
קרב? הייתי עובר אותם, הייתי שורף אותם ביחד.
27:5 או יאחז בכוחי למען ישלם עמי; ו
הוא יעשה שלום איתי.
27:6 הוא ישרש את הבאים מיעקב ישראל
לפרוח ולניצן, ולמלא את פני העולם בפירות.
27:7 האם הכה אותו כמו שהכה את ההיכוו? או שהוא נהרג
לפי שחיטת ההרוגים על ידו?
27:8 במידה, כשהוא יורה, תדון בו: הוא נשאר.
רוחו הקשה ביום הרוח המזרחית.
27:9 על כן תטוהר עוון יעקב; וזה הכל
הפרי ליטול חטאו; כאשר הוא עושה את כל אבני ה
מזבח כאבני גיר המכות בחתך, המטעים והתמונות
לא יעמוד.
27:10 ואולם העיר המוגנת תהיה שוממה והמעון עזוב
ונשאר כמדבר: שם יאכל העגל, ויש
ישכב ואכל את ענפיו.
27:11 כשקמלו ענפיו יפרצו
נשים באות ומעלות אותן באש: כי עם לא הוא
בינה: לפיכך לא ירחם עליהם מי שעשה אותם.
וְהַיּוֹצֵר אוֹתָם לֹא יַעֲשֶׂה לָהֶם חֶסֶד.
27:12 ויהי ביום ההוא ויקץ יהוה ממנו
אפיק הנהר עד נחל מצרים והייתם
נאספים אחד אחד, בני ישראל.
27:13 ויהי ביום ההוא והיה השופר הגדול
פוצץ, ויבואו אשר היו מוכנים לאבד בארץ
אשור, והמנודים בארץ מצרים, ויעבדו את
יהוה בהר הקודש בירושלים.