ישעיהו
6:1 בשנה שבה מת המלך עוזיהו ראיתי גם את יהוה יושב על א
כסא, גבוה ומורם, והרכבתו מילאה את בית המקדש.
6:2 מעליו עמדו השרפים, לכל אחד שש כנפיים; עם שני הוא
כסה פניו, ובשתיים כיסה את רגליו, ובשתיים הוא
אכן עפה.
6:3 ויקרא איש אל רעהו ויאמר קדוש קדוש קדוש יהוה.
צבאות: מלאה הארץ כבודו.
6:4 ועמודי הדלת נעו בקול הזועק והא
הבית התמלא בעשן.
6:5 ואז אמרתי, אוי לי! כי אני בטל; כי אני איש טמא
שפתים, ושכנתי בתוך עם שפתיים טמאות: בשבילי
עיני ראו את המלך, יהוה צבאות.
6:6 ויעף אלי אחד השרפים ובידו גחלת חיה.
אשר לקח במלקחיים מעל המזבח:
6:7 וישים על פי ויאמר הנה זה נגע בשפתיך;
וְנִסְתַּל עוֹנְךָ, וְחָטָאתֶךָ.
6:8 וכן שמעתי את קול ה\' לאמר את מי אשלח ואת מי
ילך עלינו? אז אמרתי, הנה אני; שלח לי.
6:9 וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה, שָׁמְעוּ וְהָבִין
לֹא; וּרְאוּ אֶת אֲשֶׁר אֶתְכֶם וְלֹא רְאוּ.
6:10 השמן את לב העם הזה, וכבד את אזניהם ואטמו
העיניים שלהם; פן יראו בעיניהם וישמעו באזניהם ו
להבין בלבם, ולהתגייר, ולהתרפא.
6:11 ואז אמרתי, אדוני, עד מתי? וַיֹּאמֶר, עַד שֶׁיִּבְרְבוּ הָעָרִים
בלא יושב, והבתים בלא אדם, והארץ תהיה גמורה
שׁוֹמֵם,
6:12 והרחיק יהוה אנשים ותהיה עזיבה גדולה
בתוך הארץ.
6:13 אבל בכל זאת תהיה בו עשירית וישוב ויאכל.
כעץ זנב, וכאלון, שחומרו בהם, כשהם
הטיל את עליהם: כך יהיה זרע הקודש לחומר שלו.