ישעיהו
                                                          1:1 חזון ישעיהו בן אמוץ אשר ראה על יהודה ו
                                                    ירושלים בימי עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי
                                                                                                                 יְהוּדָה.
                                                        1:2 שמעו שמים והאזינו ארץ כי דיבר יהוה אני.
                                                                         הזינה והעלתה ילדים, והם מרדו בי.
                                      א,ג שור ידע את בעליו וחמור עריסה אדוניו וישראל יעשה
                                                                                            לא יודע, עמי לא מתחשב.
                                                              1:4 הא גוי חוטא, עם עמוס עוון, זרע רשעים.
                                                                        ילדים משחיתים: עזבו את ה\', יש להם
                                                                         הכעיס את קדוש ישראל, הלכו לאחור.
                                            1:5 מדוע עוד תיכפו אתכם? אתם תתקוממו יותר ויותר: ה
                                                                                 כל הראש חולה, וכל הלב מתעלף.
                                                                           1:6 מכף הרגל ועד הראש אין תקינות
                                                     זה; אלא פצעים וחבורות ופצעים מרקבים: לא היו
                                                                                סגור, לא קשור, לא מורך במשחה.
                                                                  1:7 ארצך שוממה ערייך שורפות באש ארצך.
                                                     זרים אוכלים אותו בפניך, והוא שומם, כמו מופל
                                                                                                             על ידי זרים.
                                                                      א:ח ובת ציון תישאר כבית בכרם כבית.
                                                                                     בגן מלפפונים, כעיר נצורה.
                                          1:9 אם לא הותיר יהוה צבאות לנו שריד קטן מאוד, אנחנו
                               היה צריך להיות כמו סדום, והיינו צריכים להיות כמו עמורה.
                                                             1:10 שמעו דבר יהוה, שרי סדום; הקשיבו לחוק
                                                                                                אלוהינו, בני עמורה.
                                                                1:11 לָמָּה יֵשׁ לִי רַב זבחיכם? אומר ה
יְהוָה, אֲנִי מְלֵא בִּזְבָחוֹת הָעוֹלָה שֶׁל אילים, וּמִשְׁמֶן הַמִּזְלָה
      בהמות; וְלֹא אֲנִי עָשָׂה בְּדָם שֶׁל פָּרִים, אוֹ שֶׁל טָלִים וּמִן
                                                                                                                הוא עיזים.
                                                         1:12 בבואכם להופיע לפניי אשר דרש זאת בידכם
                                                                                            לשוטט בבתי המשפט שלי?
                                        1:13 אל תביא עוד קרבנות הבל; קטורת היא תועבה לי; החדש
                                         ירחים ושבתות, קריאה של אספות, איני יכול להסתלק; זה
                                                                                 עוון, אפילו הפגישה החגיגית.
                                                        1:14 ראשי ירחיך ומועדיך שנאת נפשי שונאת הם.
                                                                                       צר לי; נמאס לי לשאת אותם.
                                                      1:15 וכאשר תפרסו את ידיכם, אסתיר את עיני מכם.
כֵּיוָן, כַּאֲשֶׁר תִּתְפַּלְּלִים רַבִּים, לֹא אֶשְׁמַע: יָדֵיכֶם מְלֹאוֹת
                                                                                                                           דָם.
                                                     1:16 רחץ אותך, תנקה; הסר את רוע מעשיך מלפני כן
                                                                                  העיניים שלי; חדל מלעשות רע;
                            1:17 למד לעשות טוב; לחפש את הדין, להקל על המדוכאים, לשפוט את
                                                                                           אב, התחנן עבור האלמנה.
                                        1:18 בֹּא וַאֲנַחְנוּ, נְאֻם יְהוָה, אַף חֲטָאֵיכֶם
                                     יהי כארגמן, הם יהיו לבנים כשלג; למרות שהם אדומים כמו
                                                                                               ארגמן, הם יהיו כצמר.
                                                                  1:19 אם תרצו וצייתתם, טובת הארץ תאכלו.
                                                                    1:20 אבל אם תסרבו ותמרוד, בחרב תאכלו:
                                                                                                 פי יהוה דיבר את זה.
                                   1:21 איך הפכה העיר הנאמנה לזונה! הוא היה מלא בשיפוטיות;
                                                                             צדק ישנה בו; אבל עכשיו רוצחים.
                                                                  1:22 הפך כספך לסיג יין שלך מעורב במים.
                                                          1:23 מרדנים שרייך וחברי גנבים כל אחד אוהב.
                                                           מתנות, ורודפים אחר גמול: לא שופטים יתום.
                                  וְלֹא תָבֹא אֲלֵיהֶם עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי הָאִלְמָנָה.
                                                           1:24 על כן אמר יהוה יהוה צבאות גבור ישראל.
                                                               אה, אני אקל עלי מאויבי, ונקמתי מאויבי.
                                                            1:25 והשבתי בך את ידי, וטהר את סבךך וטהור.
                                                                                                     קח את כל הפח שלך:
                                            1:26 והשבתי את שופטיך כבתחילה ואת יועציך כבתחילה.
                                                                                       ההתחלה: אחר כך תיקרא עיר
                                                                                                  צדקה, העיר הנאמנה.
                                                                       1:27 ציון תיגאל במשפט וגיירותיה עם
                                                                                                                       צֶדֶק.
                                                                          1:28 ויהי חורבן הפושעים והחוטאים
                                                                                     יחד, ויעזו את יהוה, יאכלו.
                                                                  1:29 כי יבושו מהאלונים אשר חפצתם ואתם
                                                                                   יתבייש על הגנים אשר בחרתם.
                                                               1:30 כי תהיו כאלון שעלו דהה וכגן שיש לו.
                                                                                                                    אין מים.
                                                                1:31 והחזק יהיה כגרר ויוצרו כניצוץ והם
                                                                    ישרפו שניהם יחד, ואיש לא יכבה אותם.