הושע 5:1 שמעו זאת, כהנים; ושמעו, בית ישראל; ולתת לך אוזן, בית המלך; כי משפט הוא אליך, כי יש לך היה מלכודת על מצפה, ורשת פרוסה על תבור. 5:2 והמורדים עמוקים לשחוט, אף על פי שהייתי א נוזף מכולם. 5:3 אני מכיר את אפרים וישראל לא נסתר ממני כי עתה אפרים אתה. זונה, וישראל נטמאים. 5:4 לא יסגרו את מעשיהם לפנות אל אלוהיהם כי הרוח זנות בתוכם, ולא ידעו את יהוה. 5:5 וגאוות ישראל תעיד על פניו על כן יעשו ישראל ויפול אפרים בעוונם; גם יהודה ייפול עמם. 5:6 הם ילכו בצאניהם ובבקרם לבקש את יהוה; אך לא ימצאוהו; הוא פרש מהם. 5:7 בוגדו ביהוה כי הולידו ילדים נכרים: עתה חודש יטרוף אותם במנותיהם. 5:8 תקעו בקורנט בגבעה ובחצוצרה ברמה קראו בקול. בַּתְהַוָן, אַחֲרֶיךָ, בִּנְיָמִין. 5:9 אפרים ישממה ביום התוכחה בין שבטי ישראל הודעתי את אשר יהיה. 5:10 שרי יהודה היו כמסירי הגבול על כן אני ישפוך את חמתי עליהם כמים. 5:11 אפרים נדכא ושבור במשפט כי הלך בחפץ לב. לאחר הציווי. 5:12 על כן אהיה לאפרים כעש ולבית יהודה כעש. רִקָבוֹן. 5:13 כאשר ראה אפרים את מחלתו וראה יהודה את פצעו והלך אפרים אל אשור, ושלח אל המלך ירב: אך לא יכול היה לרפא אתה, ולא לרפא אותך מהפצע שלך. 5:14 כי אהיה לאפרים כאריה וכאריה צעיר לבית. של יהודה: אני, גם אני, אקרע ואלך; אני אקח, ואף אחד יציל אותו. 5:15 אלך ואשוב למקומי עד אשר יכירו על פשעתם. וּבִקְשׁוּ אֶת-פָּנָי: בְּעוֹנוֹתָם יַקְרֹשׁוּ אֹתִי.