הושע
5:1 שמעו זאת, כהנים; ושמעו, בית ישראל; ולתת לך
אוזן, בית המלך; כי משפט הוא אליך, כי יש לך
היה מלכודת על מצפה, ורשת פרוסה על תבור.
5:2 והמורדים עמוקים לשחוט, אף על פי שהייתי א
נוזף מכולם.
5:3 אני מכיר את אפרים וישראל לא נסתר ממני כי עתה אפרים אתה.
זונה, וישראל נטמאים.
5:4 לא יסגרו את מעשיהם לפנות אל אלוהיהם כי הרוח
זנות בתוכם, ולא ידעו את יהוה.
5:5 וגאוות ישראל תעיד על פניו על כן יעשו ישראל
ויפול אפרים בעוונם; גם יהודה ייפול עמם.
5:6 הם ילכו בצאניהם ובבקרם לבקש את יהוה;
אך לא ימצאוהו; הוא פרש מהם.
5:7 בוגדו ביהוה כי הולידו
ילדים נכרים: עתה חודש יטרוף אותם במנותיהם.
5:8 תקעו בקורנט בגבעה ובחצוצרה ברמה קראו בקול.
בַּתְהַוָן, אַחֲרֶיךָ, בִּנְיָמִין.
5:9 אפרים ישממה ביום התוכחה בין שבטי
ישראל הודעתי את אשר יהיה.
5:10 שרי יהודה היו כמסירי הגבול על כן אני
ישפוך את חמתי עליהם כמים.
5:11 אפרים נדכא ושבור במשפט כי הלך בחפץ לב.
לאחר הציווי.
5:12 על כן אהיה לאפרים כעש ולבית יהודה כעש.
רִקָבוֹן.
5:13 כאשר ראה אפרים את מחלתו וראה יהודה את פצעו והלך
אפרים אל אשור, ושלח אל המלך ירב: אך לא יכול היה לרפא
אתה, ולא לרפא אותך מהפצע שלך.
5:14 כי אהיה לאפרים כאריה וכאריה צעיר לבית.
של יהודה: אני, גם אני, אקרע ואלך; אני אקח, ואף אחד
יציל אותו.
5:15 אלך ואשוב למקומי עד אשר יכירו על פשעתם.
וּבִקְשׁוּ אֶת-פָּנָי: בְּעוֹנוֹתָם יַקְרֹשׁוּ אֹתִי.