הושע
2:1 אמרו אל אחיכם עמי; ולאחיותיכם רוחמה.
2:2 התחננה באמך התחנן כי לא אשתי היא ואני לא היא
בעל: תסיר את זנותיה מעיניה, ו
ניאופותיה מבין שדיה;
2:3 פן אפשיט אותה, ואעמידה ביום הולדתה ו
עשה אותה כמדבר, והעמידה כארץ יבשה, והרג אותה
צָמָא.
2:4 ולא ארחם על-בניה; כי הם הילדים של
זונות.
2:5 כי אמם זנה הרה-הרת אותם
עשה בושה: כי אמרה, אני אלך אחרי אוהבי הנותנים לי
לחמי ומימי, צמר ופשתתי, שמן ומשקה.
2:6 על כן הנני מגדר את דרכך בקוצים ועושה חומה.
שלא תמצא את דרכיה.
2:7 ותלך אחרי אוהביה ולא תשיג אותם;
ותחפש אותם ולא תמצא, אז תאמר אני
ילך ואחזור לבעלי הראשון; כי אז היה יותר טוב איתי
מאשר עכשיו.
2:8 כי לא ידעה כי נתתי לה תירס ויין ושמן ו
הרבו לה כסף וזהב, אשר הכינו לבעל.
2:9 על כן אשוב ולקחתי את תבואתי בשעתו
היין שלי בעונתו, וישיב את צמרי ואת פשתתי
ניתן כדי לכסות את עירומה.
2:10 ועתה אגלה את זימתה לעיני אוהביה ו
איש לא יציל אותה מידי.
2:11 גם אשים את כל שמחתה, ימי חגיה, ירחיה החדשים.
ושבתותיה, וכל מועדיה.
2:12 והשמדתי את גפניה ואת עצי התאנה אשר אמרה עליו.
אלו גמולי אשר נתנו לי אוהבי : ואעשה אותם
יער, וחיות השדה יאכלו אותם.
2:13 ואפקד עליה את ימי הבעלים אשר הקטירה בהם
אליהם, והיא התעטשה בעגיליה ובתכשיטיה, ו
הלכה אחרי אוהביה ושכחה אותי, נאום יהוה.
2:14 על כן הנה אפתה אותה והבאתיה אל המדבר
ותדבר איתה בנחת.
2:15 ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור
לפתח תקווה: ותשיר שם כבימותה
נעורים, וכמו ביום שעלה מארץ מצרים.
2:16 ויהי ביום ההוא נאום יהוה תקרא לי.
אישי; ולא תקרא לי עוד בעלי.
2:17 כי אסיר את שמות הבעלים מפיה והם
לא יזכרו עוד בשמם.
2:18 וביום ההוא אכרת להם ברית עם חיות הים
שדה, ועם עופות השמים, ועם הרמשים
אדמה: ושברתי את הקשת ואת החרב ואת המלחמה מתוך ה
אדמה, ויגרום להם לשכב בבטחה.
2:19 וארוסך אלי לעולם; כן, אתארסך
אותי בצדקה ובמשפט ובחסד ובתוך
רחמים.
2:20 אף אתארסך אלי בנאמנות ותדע.
אדוני.
2:21 והיה ביום ההוא אשמע נאום יהוה אני
ישמעו השמים, וישמעו את הארץ;
2:22 ותשמע הארץ את התירן והיין והשמן; והם
ישמע את יזרעאל.
2:23 וזרעה לי אותה בארץ; וארחם עליה
שלא זכה לרחמים; וַאֲמַר לָהֶם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ לִי
אנשים, אתה עמי; וַיֹּאמְרוּ: אַתָּה אֱלֹהֵי.