הושע 2:1 אמרו אל אחיכם עמי; ולאחיותיכם רוחמה. 2:2 התחננה באמך התחנן כי לא אשתי היא ואני לא היא בעל: תסיר את זנותיה מעיניה, ו ניאופותיה מבין שדיה; 2:3 פן אפשיט אותה, ואעמידה ביום הולדתה ו עשה אותה כמדבר, והעמידה כארץ יבשה, והרג אותה צָמָא. 2:4 ולא ארחם על-בניה; כי הם הילדים של זונות. 2:5 כי אמם זנה הרה-הרת אותם עשה בושה: כי אמרה, אני אלך אחרי אוהבי הנותנים לי לחמי ומימי, צמר ופשתתי, שמן ומשקה. 2:6 על כן הנני מגדר את דרכך בקוצים ועושה חומה. שלא תמצא את דרכיה. 2:7 ותלך אחרי אוהביה ולא תשיג אותם; ותחפש אותם ולא תמצא, אז תאמר אני ילך ואחזור לבעלי הראשון; כי אז היה יותר טוב איתי מאשר עכשיו. 2:8 כי לא ידעה כי נתתי לה תירס ויין ושמן ו הרבו לה כסף וזהב, אשר הכינו לבעל. 2:9 על כן אשוב ולקחתי את תבואתי בשעתו היין שלי בעונתו, וישיב את צמרי ואת פשתתי ניתן כדי לכסות את עירומה. 2:10 ועתה אגלה את זימתה לעיני אוהביה ו איש לא יציל אותה מידי. 2:11 גם אשים את כל שמחתה, ימי חגיה, ירחיה החדשים. ושבתותיה, וכל מועדיה. 2:12 והשמדתי את גפניה ואת עצי התאנה אשר אמרה עליו. אלו גמולי אשר נתנו לי אוהבי : ואעשה אותם יער, וחיות השדה יאכלו אותם. 2:13 ואפקד עליה את ימי הבעלים אשר הקטירה בהם אליהם, והיא התעטשה בעגיליה ובתכשיטיה, ו הלכה אחרי אוהביה ושכחה אותי, נאום יהוה. 2:14 על כן הנה אפתה אותה והבאתיה אל המדבר ותדבר איתה בנחת. 2:15 ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקווה: ותשיר שם כבימותה נעורים, וכמו ביום שעלה מארץ מצרים. 2:16 ויהי ביום ההוא נאום יהוה תקרא לי. אישי; ולא תקרא לי עוד בעלי. 2:17 כי אסיר את שמות הבעלים מפיה והם לא יזכרו עוד בשמם. 2:18 וביום ההוא אכרת להם ברית עם חיות הים שדה, ועם עופות השמים, ועם הרמשים אדמה: ושברתי את הקשת ואת החרב ואת המלחמה מתוך ה אדמה, ויגרום להם לשכב בבטחה. 2:19 וארוסך אלי לעולם; כן, אתארסך אותי בצדקה ובמשפט ובחסד ובתוך רחמים. 2:20 אף אתארסך אלי בנאמנות ותדע. אדוני. 2:21 והיה ביום ההוא אשמע נאום יהוה אני ישמעו השמים, וישמעו את הארץ; 2:22 ותשמע הארץ את התירן והיין והשמן; והם ישמע את יזרעאל. 2:23 וזרעה לי אותה בארץ; וארחם עליה שלא זכה לרחמים; וַאֲמַר לָהֶם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ לִי אנשים, אתה עמי; וַיֹּאמְרוּ: אַתָּה אֱלֹהֵי.